ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Venomverse

מסעו של דאדי מתחיל
לפני 3 שנים. 3 במרץ 2021 בשעה 22:26

מה אני אגיד לכם ? התקופה האחרונה היא רכבת הרים,מהרגע שהכרתי אותה,יש עליות חדות,מורדות חדים,אבל אחרי היום,נראה שאנחנו נמצאים פחות או יותר במקום יציב,שנינו מאמינים בקשר שלנו,לשנינו אכפת,שנינו עוברים מסע ביחד,וזה הולך להיות מסע ארוך,אבל בסוף זה אני והיא,ואני יכול להגיד היום שאני לא יכול להפסיק לחשוב על הרגע שאראה אותה שוב,אפגוש אותה שוב,אגע בה שוב,חושב על הסשנים שעברו ועל אלה שעוד יעברו,היום אני יכול להגיד שהטוב עוד לפנינו,אז בואי נלך ביחד,צעד אחרי צעד,כמו חיילי צעצוע.

מחכה להשאיר עלייך סימנים כמו בימים הטובים,לגרום לך להתפתל,למנוע ממך אוויר,להכאיב,ללטף,ולדאוג.

מחכה שוב לשמוע אותך מבקשת לשתות יין או בירהלעשן או לשחק באיברי הנסיכה שלך.

מחכה להשאיר אותך מסופקת כל הדרך לסשן הבא.

מחכה לראות שאת עדיין צמאה למגע..

מחכה רק לך,ילדה.

לפני 3 שנים. 2 במרץ 2021 בשעה 21:40

היום היינו אמורים לחגוג חודש,לפני חודש הסכמנו על התנאים למערכת היחסים שלנו,הסכמת להיות הילדה שלי ואני הסכמתי להיות הדאדי שלך.

אני זוכר כמה פחדת להיות נשלטת לא טובה,כמה פחדת לאכזב אותי,אפילו אחרי הסשן הראשון,פחדת שלא תהיי מספיק,אני זוכר שנכנסת לכאן כי רצית ללמוד,רצית להיות טובה יותר עבור דאדי.

אני זוכר כמה להט ותשוקה היה בכל סשן שלנו,כמה התקשורת והאמון ההדדי תרמו לנו להרגיש בנוח מהרגע הראשון,אני זוכר את הסינרגיה כשנגעתי בך ונגעת בי.

אני זוכר שהשקת אותי בבירה והרגשתי כמו האל האישי שלך.

אני זוכר שלא האמנת שתוכלי להיות כל כך רטובה יום אחרי יום,חרמנית שעה אחרי שעה.

אני זוכר איך הצלחת לעמוד בכללים ובמשימות פעם אחר פעם,המשימות,הפתקים,התמונות,הכינויים,הקשר המיוחד שלנו פרח והיה מדהים.

היום הרמתי את הפיג'מה שלך,והסנפתי אותה,כי אני מתגעגע.

אז למרות שלא נחגוג היום חודש,רציתי להגיד לך תודה על הרגע שהיית בשבילי,והרגע שהייתי בשבילך.

עם קצת סבלנות אמונה וזמן,אולי זה יהיה יותר מסתם רגע.

שלך,דאדי.

(מעניין אם תקראי את זה)

לפני 3 שנים. 2 במרץ 2021 בשעה 14:34

"I just need a little time"

אני מדמיין אותך על המיטה שלך,כותבת,מוחקת,מתחבטת,נלחמת,נשברת,חושבת פי שלוש ממה שאת מסוגלת להכיל,אני מדמיין אותך מתקשה לחייך,לחשוב צלול,אני רואה אותך אבודה בין החומות והאפלה שהקפת את עצמך איתן,כל המגננות והמחסומים,וגם הקוצים היפים שפיתחת עם השנים כהגנה,אני מרגיש את הקור באוויר,אני רואה אותך מנסה לפתוח את המבצר,אבל המנעולים תקועים,צד אחד שרוצה להיכנס מבחוץ,צד שני שרוצה לפתוח מבפנים,אבל האבסורד הוא שהמנעול לא זז,הוא קפוא,הוא חלוד,אני מרגיש את האפלה,יוצרת מסך עשן בין שנינו,גורמת לנו לאי הבנה,לבלבול,לתחושה נוראית של בדידות וכאוס

אבל אני מבטיח לך ילדה שלי,את לא לבד,אנחנו ביחד.

עם קצת זמן,האור והחום שלנו ימיס את הקרח,יאיר את החשכה,הכאוס יתברר כלא נורא כל כך כשניים,ונוכל להתאחד חזרה ילדה לידיו של הדאדי שלה.

 

"ואם הדרך אל הלב שלך קוצים,אז אדמם בדרכי אליו"

לפני 3 שנים. 1 במרץ 2021 בשעה 19:39

הפוסט הזה הוא עבורך,אני יודע שאת עוברת תקופה קשה,אני יודע שלא קל לך,אני יודע שהמחשבות מציפות אותך,אני יודע שאת מפחדת,אבל אני גם יודע למה בחרתי בך,את הבחורה הכי עוצמתית שאני מכיר,ואני יודע שאם יש מישהי שמסוגלת לעבור את זה,זו את,כי את גיבורת על,ובסוף את תעופי במרומים כמו הפיניקס היפה שאת.

Daddy is always with you little girl