היום היינו אמורים לחגוג חודש,לפני חודש הסכמנו על התנאים למערכת היחסים שלנו,הסכמת להיות הילדה שלי ואני הסכמתי להיות הדאדי שלך.
אני זוכר כמה פחדת להיות נשלטת לא טובה,כמה פחדת לאכזב אותי,אפילו אחרי הסשן הראשון,פחדת שלא תהיי מספיק,אני זוכר שנכנסת לכאן כי רצית ללמוד,רצית להיות טובה יותר עבור דאדי.
אני זוכר כמה להט ותשוקה היה בכל סשן שלנו,כמה התקשורת והאמון ההדדי תרמו לנו להרגיש בנוח מהרגע הראשון,אני זוכר את הסינרגיה כשנגעתי בך ונגעת בי.
אני זוכר שהשקת אותי בבירה והרגשתי כמו האל האישי שלך.
אני זוכר שלא האמנת שתוכלי להיות כל כך רטובה יום אחרי יום,חרמנית שעה אחרי שעה.
אני זוכר איך הצלחת לעמוד בכללים ובמשימות פעם אחר פעם,המשימות,הפתקים,התמונות,הכינויים,הקשר המיוחד שלנו פרח והיה מדהים.
היום הרמתי את הפיג'מה שלך,והסנפתי אותה,כי אני מתגעגע.
אז למרות שלא נחגוג היום חודש,רציתי להגיד לך תודה על הרגע שהיית בשבילי,והרגע שהייתי בשבילך.
עם קצת סבלנות אמונה וזמן,אולי זה יהיה יותר מסתם רגע.
שלך,דאדי.
(מעניין אם תקראי את זה)
