הגעתי הביתה.
שניכם יודעים שאני מגיעה.
מקשיבים מתוך הבית השקט לרגע שאחזור.
את הכלבה התולעת כבר הוציאה לטיול לפני שהגעתי. עם גאג ומסכה מעל.
והזונה היפה שלי הכינה לי אוכל וערכה את השולחן ומילאה לי את האמבטיה כמו שאני אוהבת. מיומנת. בדיוק בטמפרטורה הנכונה.
כשאני נכנסת שניכם בקולר שמחובר לשרשרת ברזל. השרשרת שמגיעה כמעט לכל מקום בבית. כמעט.
שניכם על 4.
ערומים.
פלאג עם זנב תקוע בחור.
לזונה יש שוט בפה קבוע. מי יודע מתי תתחיל לדגדג לי היד.
כשאני נכנסת אתם מקשקשים. מאושרים. מתיישבת על הכיסא שלי ואתם נגשים ללקק את הנעליים מהיום הארוך שלי. מכל הבוץ והלכלוך.
כל אחד נעל.
מלקקים בהנאה.
נהנת לראות את התחת של כל אחד מכם זז מצד לצד באושר צרוף.
מדמיינים שהייתם יכולים להיות האדמה הזאת שדרכתי עליה כל היום.
בהקשת אצבע אתם יודעים שסיימתם. אני מרוצה. הנעליים נקיות.
כל אחד חולץ נעל ובאישור שלי מסניף את הגרב במשימות עמוקות שאם הם יכלו לנשום יותר היתה מתפוצצת להם ריאה.
אני יודעת מה אתם רוצים.
ללקק.
אתם מורידים את הגרב כל אחת ברגל שלו ומחכים שניה. להתפעל מכף הרגל שלי. מכף הרגל המושלמת שלי.
ובסימן מתחילים ללקק. את הזיעה. את הלכלוך שהצטבר בין האצבעות. את הטינופת מתחת לציפורן. את העור המושלם שלי. מלקקים. מוצצים. והלב רגוע.
התולעת שלי מביאה את המגבת בפה יושבת לחכות לי בזמן שהכלבה שלי מפשיטה אותי.
נוגעת עד כמה שהיא יכולה.
אני נכנסת לאמבטיה.
מי יסבן אותי הפעם?
ההשתוקקות בעיניים של שניכם מטריפה.
אבל היום יש לי הפתעה בשבילכם. אתם עדיין לא יודעים.
מסתכלת על התולעת שלי.
כמה אור כשהוא מבין שהפעם הוא זוכה לכבוד.
לוקח סבון וליפה ומתחיל לקרצף. לא מהר מידי לא לאט מידי. בדיוק כמו שאני אוהבת.
כשהוא מסבן את הרגל הוא לא יכול להפסיק להסתכל. מדמיין אותה על הפרצוף שלו. מתחנן ללקק. רק עוד קצת.
תולעת שלא יודעת שובע.
אבל לא. עדיין לא.
כשאני מתרוממת מהמים אתם משפילים את העיניים.
אבל היום זה בסדר.
אני מרשה להסתכל.
ההמשך יבוא...
