עבדתי כול הלילה, בעצם אני ער מאז אתמול בבוקר, וזה לא ששלשום ישנתי שנת יופי של שמונה שעות. ככה זה התקופה הזו של השנה, יש מלא הגשות ופרוייקטים לסיים. אני לא נהיה צעיר יותר והלבנת לילות לא נעשית נעימה יותר עם הזמן (והפעמים שאני עושה את זה).
אבל מה שכן, היום בבוקר, הייתה אחת הזריחות היפות שראיתי כבר הרבה זמן. האופק הפך לקנווס ציור מדהים, קו האופק התמרח לו בעננים חלקים והחלה קשת של צבעי פסטל שהחלו מגוונים כהים של כחול-שחור, הפכו אפור ואז ורוד ולבסוף שמיים תכולים ובהירים. פשוט התנתקתי מהכול והלכתי להסתכל.
והנה הגיעה שעת בין ערביים, ויצאתי לסיבוב ריצת הכושר החד שבועי שלי (מה לעשות אין עוד זמן לדברים כאלה, אז לפחות לא אהפוך לגמרי לבטטה) והשקיעה נראתה בדיוק אותו דבר, רק בצבעים עזים כול כך וחזקים כול כך, העננים בערו בצבעי אדום, בורדו, ורוד, כתום וצהוב.
לא לעיתים קרובות אני מתלהב מהטבע כפי שהוא נראה בעיר, ואולי זה המחסור בשעות שנה, אבל כול מה שיכולתי לחשוב עליו ברגעים האלה הוא...
למה לעזאזל אין לי מצלמה דיגיטילית?!?!?
חבל שתשלום הארנונה לקח לי את כול תקציב המותרות לשנתיים הקרובות.
נו טוב, הגיע הזמן למצוא מקור הכנסה נוסף: מיחזור בקבוקים ותרומת גופי ומוחי למדע... מישהו יודע אם משלמים טוב עבור השתתפות בניסויים בחוג לפסיכולוגיה?
שתהיה שבת משובחת
לפני 14 שנים. 22 בינואר 2010 בשעה 17:38
