אז שוב שלום לכול קוראי וקוראותי הנאמנים, והנאמנות, האמיצים והאמיצות.
לפני שנעבור לסיבה שאתם באמת כאן, אשמח לחלוק איתכן תהיה קטנה, מידי פעם אני שם לב שיש איזה חבר או חברת כלוב שמעלים תמונה עם מספר הצפיות בבלוג שלהם, בדרך כלל מדובר על מספרים בעשרות אם לא מאות אלפים, ואני תוהה, איך לעזאזל זה מגיע למספרים האלה? האם חלק מהשפלת הכלב או הכלבה על ידי המלכה/אדון כוללת שהם ישבו מול המחשב במשך שעות ארוכות ויכנסו ויצאו, ושוב יכנסו ושוב יצאו מהבלוג, רק כדי להגיע למספרי צפייה מטורפים, ואז ניתן לפרסם במין פסודו-פופולאריות ועונג עד כדי אוננות עצמית את העובדה "שהבלוג שלי הוא הכי טוב בעולם, משמע שאני הכי טוב/ה בעולם"? באמת שאני לא מבין את זה, אבל כנראה שקטונתי מלהבין את דרכי האל, והכלוב.
ולעניינינו, הפעם החלטתי על אוסף קצת אקלקטי של שטויות, שאני מקווה שימצאו לכן חן. אקלקטי, אקלקטי, אבל בכול זאת, החלטתי קצת להתמקד, בעולם הערב, ובחמישיה הקאמרית, תוך ניסיון לחזור למקורות הבלוג: קריצות לעולמינו (כן כן, שלנו הסוטים בכלוב).
אז בואו נתחיל:
העולם הערב הייתה תוכניתם של ארז טל ואברי גלעד, כשהם עוד היו חברים קרובים מימיהם ברדיו, ששודרה בערוץ 2 הניסויי של תחילת שנות ה-90. במיוחד בשבילכן אני מביא את שיר הפתיחה (בעיבוד חגיגי לתוכנית המאה) של התוכנית:
לפני 14 שנים. 30 באפריל 2010 בשעה 18:32
להזכירכן, העולם הערב הביאו לנו כמה משפטי מחץ שנכנסו ללקסיקון העברי (ובוודאי גם נשכחו ממנו) כגון:
מי שלא מרים 10 אגורות, לא שווה 10 אגורות
שיר ה-מים מים מים...
מרקי סבא יחזקאל
אבל דוד שלח אותי! דוד? מאה שקל
בתיה בתיה מה העניינים? בתיה בתיה אני על הפנים.
ולא להזריק אטרופין!
אחת משחקניות המשנה (ויש שיאמרו שאפילו שחקנית ראשית) הייתה עינב גלילי, באחד מהמונולוגים שלה עם סדאם חוסיין
