ביג דאדי

ללא, מוחלט, סופי , שלא ישתנה עד שתצליחי לשכנע אותי לשנות אותו.

טוב נו אז אולי...

לא

"מה לך ילדה?

על מה את חושבת?

אני גם חושב..."

שזה לא באמת מעניין על מה את חושבת.

יותר מעניין שתעשי מה שאומרים לך ותשתקי.

יש כאלו שנותנים עונשים על מנת להשפיל, לפגוע, לבזות.

כשהם מענישים זה למטרות האגו שלהם.

מהצד השני יש את המענישים שעושים זאת על מנת להראות שאכפת להם מהמוענש/ת, שמבחינתם העונש הוא דרך להראות אהבה ואיכפתיות לצד השני.

אני לא מעניש מי שלא אכפת לי ממנה.

אז כשתראי את החגורה, תדעי שזה רק מאהבה.

ניתן להגדיר את הילדה שאיתי כבראטית לא קטנה.

(אל תגלו לה אבל אני אוהב את התכונה הזו שבה).

כל שבוע אנחנו מנקדים את ההתנהגות שלה ובמפגש עוברים על הרשימה ואני נותן לה לחשב.

השבוע הרשימה הייתה ארוכה במיוחד....

אז כשהיא הגיעה למפגש היא מצאה אותי מוכן.

הכיסא במרכז החדר, החגורה על השולחן, ואני יושב בסבר פנים חמורות.

"היי, דאדי", היא פותחת ומסתכלת סביב, ורואה את המצפה לה.

"מה שלומך ילדה?", אני שואל בקול רגוע.

"אהה... טוב דאדי..." היא עונה ואני רואה את עיניה מתמקדות בחגורה שעל המיטה ואת הפטמות שלה, בתוך החולצה, מזדקרות להן.

"תתפשטי וכנסי לתנוחה"

"כן דאדי", והיא מסירה את בגדיה במהירות ומניחה אותם בצורה מסודרת על הוו שבחדר. ואני משתדל להתעלם מהגוף הסקסי שנגלה לפניי, צריך להתאפק עד אחרי העונש.

והיא מתיישבת למרגלותי, פניה מונחות על ירכי והיא מסתכלת עליי בעיניים תמימות. זאת התנוחה שבה היא מתיישבת על מנת שנעבור על הרשימה שלה.

"חישבת כמה נקודות צברת השבוע"

"כן דאדי" והיא אומרת את המספר, והוא גבוה, ושנינו יודעים זאת, ואני מרגיש אותה רועדת לרגליי, ורואה את מבטה מוסט לכיוון החגורה, והיא כל כך שונאת את החגורה הזו, החגורה שמכאיבה לה כל כך.

אבל הפעם זה לא יעבוד לה, הפעם היא לא תוכל להתחמק בתרוצים, הפעם החגורה תפגוש אותה, בתקווה שבשבוע הבא היא לא תצטרך.

או שאולי כן, מי יודע?

שבת המלכה מגיעה והכנתי לה מטעמים

ביומיום שלה הילדה מאוד עסוקה.

היא עובדת מקצועית ומסורה שהעבודה מעסיקה אותה כמעט 24/6, היא אימא במשרה מלאה שכל כולה נתון לילדים שלה,  והבית שלה מתוחזק ומתופעל והכל על ידה.

ממש אשת חיל.

השבוע, כשדיברנו ותכננו את המפגש היא סיפרה לי על כמה קשה לה וכמה היא עמוסה ואיך הראש שלה כל הזמן עובד.

אז החלטתי שהיא צריכה קצת חופש.

כשהגענו למקום הקבוע שלנו היא התיישבה על ברכיי.

"איך היה השבוע שלך, דאדי?"

"התגעגעתי אליך ילדה"

קמתי ונגשתי למיטה.

"תתפשטי ובואי אליי"

בחיוך היא משילה את הבגדים, סקסית אך העייפות ניכרת בה.

היא ניגשת למיטה, "שכבי על הגב, פסקי ידיים ורגליים יפה שלי"

היא מבצעת ואני לוקח את הצעיפים מהתיק שלי, ומתחיל לקשור את הידיים והרגליים בעדינות לקצות המיטה.

מפוסקת ורטובה היא מחייכת כשאני מכסה את עיניה עם הצעיף וקושר מאחורי ראשה.

"דאאדדיי", היא מגרגרת.

ואני לוקח את האוזניות האלחוטיות שלה, ולפניי שאני שם לה אותם אני לוחש לה "המפגש הזה יהיה שונה, במפגש הזה מה שאת צריכה לעשות זה רק להרגע ולנוח. דאדי יהיה פה וישגיח עליך"

ואני שם לה את האוזניות עם המוסיקה השקטה כמו שהיא אוהבת ומלטף את שערה ברכות, וצופה בנשימות שלה שמתארכות והחזה שעולה ויורד ברוגע.

ואני עובר לכיסא, פותח את הספר שהבאתי ומסתכל עליה נכנסת לעולם משלה, ומשתחררת, ונרגעת, ונושמת.

והלב שלי עולה ומתמלא יחד איתה.

"וקשרתם לאות על ידך"

אני יושב על הספה בסלון, הילדה יוצאת מהמקלחת עטופה במגבת.
היא ניגשת אליי עם מברשת שיער בידה.
"דאדי, אתה יכול לסרק לי את השיער?"
אני מושיב אותה למרגלותיי ומתחיל לסרק, מפריד את השיער לשני חצאים, ומסרק חצי אחד.
מחלק ל 3 וקולע לה צמה.
עובר לחצי השני וחוזר על התהליך.
ככה אני אוהב אותה, ילדה חמודה עם שתי צמות.

הבת שלי, לארבע יחידות מתמטיקה.

איזה סוטים😛