סוף עידן התמימות.

תחרות לנסיון - נתן אלתרמן.

אַרְבַּע חֵרוּיוֹת נוֹדָעוֹת לִתְהִלָּה

הֶחֱלִיטוּ, בִּנְשֹׁב רוּחַ סְתָיו קַלִּילָה,

לַעֲרֹךְ תַּחֲרוּת בְּרִיצָה, לְשֵׁם שְׂחוֹק,

וַאֲשֶׁר תְּנַצֵּחַ - זֵר יֻתַּן לָהּ כְּחֹק.

אָז נִצְּבוּ בַּשּׁוּרָה אַרְבַּעְתָּן, לֵאמֹר:

הַחֹפֶשׁ מִפַּחַד,

הַחֹפֶשׁ מִמַּחְסוֹר,

וְחֹפֶשׁ הַדָּת,

וְחֹפֶשׁ הַדִּבּוּר,

וּסְבִיבָן - הַקָּהָל וְרָאשֵׁי הַצִּבּוּר.

אַךְ בְּטֶרֶם הִתְחִילוּ

אֹרַח לָרוּץ,

נִתְגַּלָּה יְצוּר פֶּלֶא, צוֹלֵעַ וְגוּץ,

אֵיזֶה חֹפֶשׁ מוּזָר, חֲמִישִׁי בְּמִסְפָּר,

שֶׁאֲפִלּוּ בְּרֶמֶז עָלָיו לֹא דֻּבַּר,

וְיִגַּשׁ מְדַדֶּה עַל רַגְלוֹ הַחִגֶּרֶת,

אֶל אַרְבַּע חֵרוּיוֹת עֲרוּכוֹת לְתִפְאֶרֶת,

וְיִצְחָק עַרְמוּמִי וַיַּגֵּד בִּקְרִיצָה:

אֶתְחָרֶה גַּם אֲנִי עִמָּכֶן בְּרִיצָה.

אָז נָשְׂאוּ חֵרוּיוֹת אֶת קוֹלָן כְּמוֹ נֵבֶל

וְתִשָּׁאֵלְנָה בְּבוּז וְרַחֲמִים: מִי הַנֵּפֶל ?

אֵיזֶה חֹפֶשׁ אַתָּה?

וּבְמִצְמוּץ וְלִפְלוּף

סָח הַנֵּפֶל: אֲנִי הוּא חֹפֶשׁ הַסִּלּוּף.

צְחוֹק נִתַּךְ מִסָּבִיב

כְּמַפַּל הַמַּיִם:

הַלָּזֶה יִתְחָרֶה עִם קַלּוֹת הָרַגְלַיִם ?

הוּא יִכְרַע ! הוּא יִפֹּל ! הוּא יִהְיֶה לַקֶּלֶס !

הוּא חִגֵּר ! הוּא גַּמָּד ! הוּא מָשׁוּל כְּחֶרֶס !

אֲבָל הָס... תַּחֲרוּת מַתְחִילָה ! הַצְּחוֹק תַּם...

אַט לְאַט הִתְאַבֵּן הַקָּהָל הַנִּדְהָם -

רָחֲבוּ הָעֵינַיִם ! אִלְּמָה כָּל לָשׁוֹן !

הַסִּלּוּף הַפִּסֵּחַ

מַגִּיעַ רִאשׁוֹן !

עוֹד תַּחֲרוּת נֶעֱרֶכֶת ! עוֹד שְׁתֵּי תַּחֲרוּיוֹת !

שׁוּב עוֹבֵר הַסִּלּוּף לִפְנֵי הַחֵרוּיוֹת !

וּבְבוֹאָן אַחֲרָיו לַמָּקוֹם הַמְּסֻמָּן

חֲדֵלוֹת הֵן כִּמְעַט לְהַכִּיר אֶת עַצְמָן !

אֲזַי פַּחַד נָפַל עַל אַרְבַּע הַחֻפְשׁוֹת

וְנִשְׁמַע רַק צִקְצוּק שִׁנֵּיהֶן הַנֻּקְשׁוּת,

וְיוֹתֵר מִכֻּלָּן,

כְּנִקְלָע בְּקַדַּחַת,

רַעַד, כַּיָּדוּעַ,

הַחֹפֶשׁ מִפַּחַד !

וּבְמֶרְכַּז הַזִּירָה הִתְיַצֵּב הַסִּלּוּף

וַיִּקְרָא: לִי הַכֶּתֶר! אֲנִי הָאַלּוּף !

- הַסִּלּוּף זֶה טִיבוֹ ! הוּא מַצְנִיעַ פָּנִים,

הוּא מַתְחִיל בְּרִיצָה

לְמֶרְחַקִּים קְטַנִּים !

הוּא מַתְחִיל בְּתַחֲרוּת נִסָּיוֹן, קַו לָקָו,

אֲבָל בָּהּ מְאַמֵּן הוּא אֶת רַגְלָיו...

וְלָכֵן, אִם יַרְשֶׁה הָעוֹלָם לוֹ לָרוּץ

הוּא יָכוֹל, הַחִגֵּר הַלָּזֶה וְהַגּוּץ,

לַעֲבֹר כָּל תִּקְווֹת לְאֻמִּים, כָּל חֲלוֹם,

לְהַגִּיעַ רִאשׁוֹן

אֶל מַטְּרוֹת הַשָּׁלוֹם !

הַנּוֹתְנִים לוֹ לָגֶשֶׁת לִשְׂדֵה הַתַּחֲרוּת

מַנְחִילִים לְמַפְרֵעַ תְּבוּסָה לְחֵרוּת

*הטור השביעי 15.10.1943*

====================
הוא, ידע כי הוא נתן אלתרמן.

אנו, צריכים להקשיב בקשב רב לנביאים, במקרה זה אלתרמן גם לאחר מותו.

להבה חשופה.