סוף עידן התמימות.

ערב יום הזכרון לשואה ולגבורה.

אמי, זכרונה לברכה נולדה בגרמניה. אבי, יבדל לחיים ארוכים, נולד בפלשתינה, הרי היא ארץ ישראל.
גדלתי בבית מלא חום ואהבה. 
אמי, מעולם לא דיברה על מה שחוותה בעליית הנאצים לשלטון. את כל מה שלמדתי על מה שקרה למשפחת אמי בגרמניה הנאצית, שמעתי מפי הדודים.
 בערב יום הזכרון לשואה, אמי, הייתה מסתגרת בחדר ולא יוצאת ממנו. אבא, הסביר לנו שזה היום הכי חשוב לאמא וביקש מכולנו לא להפריע לאמא ולא להכנס לחדר.
בחדר, היו תמונות של כל בני המשפחה של אמא שנספו בשואה. זה היה היום היחידי בשנה שאמא, לא הייתה כהרגלה. כשאמי, באחרית ימיה חלתה, היו לי איתה שעות של שיחות, בהם היא סיפרה מה קרה לה ולבני המשפחה.
זו הייתה הפעם היחידה, שדיברה על כך וביקשה ממני.

 לזכור ולא לשכוח, למען הדורות הבאים.

 לזכור ולא לשכוח - זו צוואתם של המתים לחיים.

--------------------------------
הערב, יום הזכרון לשואה ולגבורה.
כמו בכל שנה, ערב זה יוקדש לסיפורים של ועל ניצולי שואה. ״זכרון בסלון״ מיזם חשוב בפרט לדור הצעיר.
כמו כן תהיה תוכנית בשם הצדעה לניצולי השואה.
ניצולי השואה, המעטים שנותרו בחיים וחיים בארץ, אינם זקוקים ל״הצדעה״.
ניצולי השואה החיים בארץ, זקוקים להגדלת הקצבה שהם מקבלים מהמדינה.
למען יוכלו לסיים את חייהם, מבלי לבחור בין פרוסה לתרופה. זו אינה קלישאה, זו מציאות חייהם של הקשישים וניצולי השואה בפרט.

לזכור ולא לשכוח!.

להבה חשופה.