בילדותי, חגים ובפרט ראש השנה ויום כיפור, היו חגים(כמעט) קדושים.
לאימי ז״ל, ילידת גרמניה, יום כיפור היה יום שהייתה מדברת על בית ילדותה והמשפחה הענפה (נצר, לשושלת הרמ״א הקדוש). שנכחדה בשואה הארורה.
אבי, יבדל"א!!.
היה גזבר - גבאי, בבית הכנסת הגדול באלנבי. ערב יום כיפור היינו צועדים לאלנבי לבית הכנסת, כברת דרך לא קטנה.
ברבות השנים, אבי החליט שלא הולכים יותר ביום כיפור לבית הכנסת. שנים אנו הילדים לא ידעו מדוע.
חלפו שנים, בגרנו, אחיי החליטו שהם חוזרים בתשובה.
הוריי, כיבדו את החלטתם אך אמרו להם שהם לא ישנו את אורך חייהם בגלל החלטתם. באותה שיחה, אבי אמר לנו מדוע החליט (בילדותינו) לא לשוב לבית הכנסת בחגים, הסיבה הייתה שלקראת החגים, החליטו ״למכור כסאות״ לכל המרבה במחיר וכל אותם אנשים אשר שילמו כסף רב, קיבלו מקום קרוב לחזן ולארון הקודש.
כתוצאה מכך, אבי התפטר מתפקיד גזבר-גבאי, בית הכנסת הגדול באלנבי. במכתב ההתפטרות כתב, שהדת אינה סחורה למרבה במחיר.
ביום הזכרון לשואה ולגבורה, אימי ז״ל, הייתה מסתגרת בחדר בבית, שבו היו כל תמונות בני משפחתה הענפה, שנטבחו, נשחטו ונשרפו בשואה הארורה. ידענו שאסור להפריע לאמא וודאי לא להכנס לחדר, עד שאמא תצא. זה היה יום תענית דיבור מבחינת אמא, לפעמים שאבא לא ראה היינו עומדים מאחורי הדלת ומנסים לשמוע מה אמא ״עושה״. כלום לא הצלחנו לשמוע למעט בכי חנוק.
זוכרת כמו אתמול, כאשר אמא הייתה יוצאת מאותו חדר,
היינו מתבוננים בה בשקט ואמא אמרה:״אין אלוהים וודאי לא היה אלוהים, כאשר התחוללה השואה האיומה מכל״.
הוסיפה ואמרה:״אם היה אלוהים, איך יכול להיות שעמד בצד? ולא מנע את מותם של, 6 מליון יהודים?״(בקול חנוק מדמעות).
החגים בפתח, אמא את כל כך חסרה.
(לא מאמינה שאני אומרת אבל! ראש ממשלה, בנימין נתניהו צדק, באומרו ״כי הקב"ה לא תמיד הגן עלינו").
להבה חשופה.
