סוף עידן התמימות.

7 שנים בלי אמא, אין יום שאנחנו לא חושבים עליה ומזכירים  אותה.

היופי, החוכמה, האהבה שלה לאבא, יבדל״א וטובים!!. האהבה, המורשת והחינוך שהנחילה לנו לנכדים ולנינה שזכתה להכיר ולגדל.

החגים,  מאז לכתה, ממש לא אותם חגים.

את מתכוני האוכל של אמא, אנו משחזרים, ולעיתים רחוקות אומרים ״דומה למתכון של אמא״ אף פעם לא יוצא במדויק. אמא, חסרה לי מאוד. אם זאת, ״שמחה״ שאינה בין החיים, לראות את שעבר עלינו מאז ה 7 לאוקטובר, בטוחה שהייתה אומרת, ״שואה״, על מה שקרה בעוטף עזה. בדיוק כמו שאני אומרת.

אמא, הייתה אשה דעתנית מאוד, לא הייתה מהססת לומר את אשר חושבת, בפרט בכל הקשור למדינה ולממשלה. אמא, עלתה בנערותה לארץ, מגרמניה הנאצית בדרך לא דרך. אהבה את הארץ, שירתה והגנה עליה, בגופה ובנפשה, פטריוטית בכל רמח איבריה. כך אמא ואבא חינכו אותנו.

לאהוב את המדינה לשרת אותה ולתרום.

היום, בצל שנה למלחמה ואי השבת החטופים, בטוחה שאמא, למרות גילה המופלג, הייתה הולכת השכם וערב לכיכר החטופים, עם שאר האזרחים לאות הזדהות עם בני משפחות החטופים ולזעוק על 101 חטופים שעדיין!! נמצאים בשבי החמאס המתועב.

אמא, אם הייתה עימנו בחיים, הייתה מעודדת את הדור הצעיר בעיתות מצוקה, בצל האזעקות ו״הותר לפרסום״ הנורא מכל.

אמא, את כל כך חסרה.

החיבוקים והנשיקות שלך גם כן.

הכל השתנה מאז לכתך.

ולעולם לא ישוב להיות למה שהיה.

אמא! לעד נזכור אותך!.

להבה חשופה.