סוף עידן התמימות.

‏חגי לובר (ציונות דתית) ששכל את בנו יהונתן ב"חרבות ברזל", כותב לו הבוקר על "מצוות העריקות":

שמעת יהונתן?
יש מצווה חדשה בתורה.
"מצווה להיות עריק"
איך פספסת את המצווה הזו כשהסתערת על האוייב?
איך לא ידעת, כשהגנת בגופך על נשים ילדים וזקנים, שאתה עובר על מצווה?

חשבת שיש מצוות פיקוח נפש.
חשבת שאתה מקיים מלחמת מצווה.
חשבת שאתה עושה רצון ה'.
טעית.

יש מצווה אחרת גדולה יותר,
שלמה יותר, מפורשת כנראה בספר כלשהו שפספסת.
מצוות העריקות.

מצווה שהייתה מאפשרת לך לחיות.
ולהוריך לא להתאבל ולכאוב.
ולאשתך לא להיות אלמנה מתגעגעת.
ולילדיך לא להיות יתומים ללא אב.
המצווה להיות עריק.

לא התייעצת עם גדולי תורה "נכונים"
שמעת לדוד המלך לאברהם אבינו וליהושוע.
טעית.
מצווה להיות עריק.

אז חבל שאתה לא מתהדר בכותרת 'ליטאי'.
(איך אפשר להקרא על שם עם אנטישמי ורוצח שרק הזכרת שמו העבירה צמרמורת בקרב יהודים בשואה?)
חבל שאתה לא נולדת לאלו שכן מקיימים מצווה.
מצוות עריקות.

חיית בטעות.
מתת בטעות.

אבל,
הטעות הזו מקנה לך מקום של כבוד על כנפי השכינה.
ובזכות הטעות הזו הליטאים יכולים ללמוד בלי הפרעה.
ובגלל שטעית ילדים יכולים להגיע לגיל לבר מצווה.
ונשים יכולות ללדת בבטחה.
ואברכים להתפלל בקול ענות חלושה.

והרשה לי כבוד הרב לעוץ לך עצה.
הכאב שהסבת לי ולרבים אחרים גדול מנשוא.
אם זו לא הונאת דברים, אני כנראה לא מבין כלום בהלכה.
ולכן, אנא דבר על חשיבות לימוד התורה.
על הצורך בבחורים שילמדו בלי הפסקה.
ואל תקטין 'על הדרך' את המצווה הגדולה.
שעליהם מסרו נפשם כל כך רבים.
כל כך שלמים.
כל כך תלמידי חכמים.
כל כך יראי שמים ואוהבי ה'.

אנא.
לבנו פצוע.
ומתוך שדמעתנו מצויה,
אונאתנו קרובה,
וצערינו בוקע שמים ומגיע עד כיסא הכבוד.

ואתם, אחי החרדים וכבוד רבכם,
לפחות בואו לחלוק לבני יהונתן כבוד באזכרה של 12 חודש, ביא' בכסליו בהר הרצל.
לעלות לקברו, קבר צדיק,
להתוועד ולשמוע עליו סיפורי אמונה ויראה.
ולהתחזק.
כל כך להתחזק.
(וכמובן גם חילוניים וציוניים דתיים מוזמנים באהבה)

חגי לובר
אב למקיים מצווה
השקולה כנגד תרי"ג.

------------------------

לקרוא, לבכות גם שאין יותר דמעות. 

הלב, נשבר כל פעם מחדש.

*זו דעתי הלוואי ואני טועה.

להבה חשופה.