ז'קי ומומו מהתקווה

הנשמה החליטה לעזוב, ואני בשיא החורפה והדיכאון של הלייף, וכל פעם שאני מתקשר אליה אני שומע איך היא מצביעה בעד ההתנתקות. ככה עוברים הימים וכל פעם שאני מקרב אותה אליי היא מספרת לי שהיא אוהבת רק אותי אבל שהיא בדכאון.
ואני שומע תנשמה שלי בדכאון, ורואה איך הכפרה גם כן מדוכאת למה שהחברה הכי טובה שלה בדכאון מחץ הדלתא, ומומו מדוכא בגלל שהאח שלו בדכאון ובגלל שהכפרה כל כך מדוכאת שהיא לא נותנת לו לגעת בה מהדכאון. וזותי בדכאון, וזותי בדכאון, וגם האחות של נשמה בדכאון למה היא קלטה שהיא יביאה לאחות שלה תדכאון של הלייף, והיא כבר רוצה ללכת אבל היא מאוהבת, ואני מאוהב, וככה אני נקרע לי בשקט בין מה שנכון למה שרוצים ולמה שאפשר.

אתמול יבאתי תנשמה אליי הביתה למיטה שלנו, ואני בא לנשק אותה והיא לא מגיבה לי, ועוד רגע הלב שלי קורע תגופיה שעליי מרוב שהוא פועם באטרף. ואני אומר לה שאני לא יאנוס אותה לנשק אותי, למה אני לא מניאק, ושאם הילדה שלי לא רוצה לנשק אותי אני יכבד את זה. אבל אז אני מנשק אותה עוד פעם, והשפתיים הכי טעימות בעולם נפתחות לנשק אותי בחזרה.
ובאמא שלי לא תכננתי מה שיקרה בפגישה הזו למה הרגשתי שהמוח נהיה לי כמו ג'לי שעמד יותר מדי זמן בשמש מרוב המשברים של השבוע האחרון. אז כשלא נשאר מוח צריך לתת ללב שמשתגע בפנים לדבר.

ואיך שנגעתי בנשמה שלי ירגשתי איך כל הגעגוע עולה לי מחדש, ואמרתי לה שלא מעניין אותי כלום, היא הילדה שלי, ורק היא, ואף אחת בעולם לא מסכנת תמעמד שלה בתור הילדה שלי, ושאני לא נותן לה ללכת ממני בלי שאני יביא אותה במלחמת העולמות על הלב שלה, למה שאני יודע שהלב שלה והתחת שלה שייכים רק לי.
ואני נכנס לתוך הנשמה שלי ומתחיל לזיין אותה, ואני מרגיש איך הכוס שלה עוטף לי תזין בדמעות. ואני לא מוותר עד שאני שומע את הדמעות מתחילות לפרוץ לה מהעיניים. וכל הזמן אני מספר לה כמה אני אוהב אותה, ומכור לה, ושבלעדיה אני חצי בנאדם. והיא רגע בוכה ורגע מתנתקת לי עוד פעם. ואני מעניש אותה כשהיא מתנתקת אבל אני רואה תחומת הפרדה רק גדלה.

ואז אני מביא לה אותה בשאלה. אני אומר לה, נשמה שלי, את היית איתנו במיטה כשהתחלתי לתמזמז עם האחות הקטנה שלך, למה לא אמרת ישר שאת לא רוצה? הרי באותה שניה הייתי מוריד ממנה תידיים ולא נוגע יותר בחיים.
ופתאום אני רואה איך הנשמה מביאה לי אותה בחשיבה. ואחרי שהיא מביאה מספיק זמן בחשיבה ואני מביא לה עוד קצת בבפנוכו שלה, היא מתחילה להודות בגמגום שהיא עשתה לי מבחן אהבה, יעני היא רצתה לראות אם האדון שלה יכשל במבחן או שלא.

ובאמא שלכם, אי אפשר לא להיכשל במבחן כזה, כשיש שתיים במיטה אחת.
ישר הנשמה יתחילה להביא לי אותה בתנצלויות, ואני ישר שלחתי אותה לתנצל גם בפני כפרה על זה שהיא ביעסה לה תחיים בשבוע הזה, וגם בפני אחותה שאחרי כל נשיקה שהיא קיבלה ממני היא חטפה תיסורי מצפון שלי ישר בפרצוף, ובאמא שלכם, זו הייתה הנשיקה הראשונה שלה.
ופתאום חזר האור לבית. באמא שלי, ככה ברגע כל הדכאון של כולם. ואחרי שבוע שנקרע לכולם אבל במיוחד לכולנו הלב, מתחילים לשמוע תצחוקים מתגלגלים בשתי הדירות.

והכפרה לקחה אותי לשיחה ואמרה לי שכל נשלטת צריכה שהאדון שלה יחזיק אותה קצר, ושכל נשלטת עושה מבחני אהבה שבטוח שיכשלו בהם, בשביל שהיא תוכל להוכיח לעצמה שלא באמת אוהבים אותה, וככה הנבואות הרעות שלה יגשימו תעצמן. ושהתפקיד של השולט זה לזהות מתי זה מבחן ויעני מניפולציה, ומתי זה אמיתי, ושאפילו הנשלטת לא יודעת מה שתשובה לשאלה הזו, אז שהשולט חייב לבחון תעצמו ולבדוק אם הוא טעה או שלא, ולפי זה לבחור דרך פעולה שיכולה לכלול או עונש או תנצלות שאם היא לא תתקבל בתוך פרק זמן מספק תגרור בעקבותיה עונש. וזותי השפה של הכפרה שאני כותב לכם עכשיו, ואחר כך אני יביא מילון בשביל הפיענוח.

ואללק. באמא שלי, פתאום ירגשתי איך כל החדר מואר. ככה כאילו המנורה נדלקה לי מעל לראש. וישר יבאתי אותה במבט לתוך הלבן של העיניים של הנשמה שלי בשביל לראות מה מכל מה שהכפרה אומרת קולע, וישר ראיתי איך הלבן בעיניים שלה מחוויר באישור.
ככה? אמרתי. סבבה.

אז מעכשיו אני הולך להחזיק תנשמה שלי ברצועה קצרה, למה לא מספיק לה שהאדון שלה אוהב אותב, וקרוע לה על התחת, וגם כן שם עליה מנעול בטחון. לא. הנשמה שלי צריכה לדעת שכל הזמן האדון שלה בפיקוח צמוד עליה. למה אחרת היא מביאה לו אותה במבחנים חסרי מנוח.
בקיצ, הילדה שלי נשארת הילדה שלי ורק שלי, ובאמא שלי אני קורע את מי שמסתכל עליה.

ותאחות שלה נגדל גם כן לאט לאט, בקצב שלה, וכבר קבענו שאני החבר שלה. אבל שבחיים אני לא ישלוט בה, למה אני האדון רק של נשמה. אז לפעמים אולי היא תרצה לתנסות, אבל היא לא דורכת לנשמה על היבלות או בטריטוריה, והנשמה לא עושה לה יותר תמוות, והכפרה עוד פעם מחייכת למה מומו מת כבר מהדכאון שגם היא חטפה. ואני... אני מחייב תנשמה לא לעשות לי בוחן פתע עוד מעט בחומר לימודי שעוד לא הספקתי ללמוד. שקודם הכפרה תסביר לי תספר של הדומים, ואז באמא שלי, אני לא ניכשל יותר בשום בחינה.

ומעכשיו, אני מחזיק אותה קצר. הכי קצר. למה זה מה שהנשמה שלי צריכה, בשביל להרגיש שהיא שייכת לאדון שלה. קצר.