סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ז'קי ומומו מהתקווה

ראש שנה בתקווה
לפני 18 שנים. 15 בינואר 2006 בשעה 20:24

השעה תשע בערב. אני והכפרה שוכבים יחד במיטה ומרגישים כאילו אנחנו מתחבאים מהמנאייק בזולה מרוב שיש עלינו מלמעלה שמיכות ומלמטה סדינים חשמלים, ובאמצע בין אלה ואלה יש תגופות של הכפרה ושלי שאפילו בקור הכי גדול של התקוה וביום חלש יכולים לעשות עלינו מנגל.
הקיצ, אני מביא אותה לכפרה בפינוקים עם הידיים ועם הלשון ובקיצור עם כל הגוף, והיא כמו חתלתולה ששמו אותה על הגג של המכונית ביום שמש, לא מפסיקה לגרגר לי. ובחוץ פחד אלוהים. רעמים, ברקים, גשם, ברד וגם כן הצפות. למה חצי מהתקוה מוצפת. אבל אנחנו בשנטי שלנו.
פיתום, איך שיש קטע דרמטי בסרט של ברוס לי מתי שהוא מטפס במגדל, ואני במתח למה אני יודע שעכשיו הטאוויל מהכדורסל יבוא לו, בדיוק אז מתי שלרגע הגשם נרגע קצת בשביל שאני יוכל לשמוע טוב את מה שאלה אומרים, הכפרה מביאה לי אותה בליקוק באוזן ככה שכל הגוף שלי צמרמורת, ואומרת לי מומו, מלך שלי, אני מוכנה להרוג עכשיו בשביל הודי במיטה.
ישר אני מביא לה אותה במה זה? והכפרה מתמרחת עלי ואומרת לי נשמה שלי, מלך שלי, לא תביא לאישה שלך הודי קטן.
מה זה? אני מביא לה אותה עוד רגע בצעקה, מה הודי? איזה הודי? למה על מי יסתכלת כשלא ראיתי? אבל הכפרה מתחילה לצחוק לי באוזן ככה כמו שהיא יודעת שמשגע לי תנשמה ואומרת לי לא ממי, אני לא רוצה גבר אחר, אבל בלילה כזה אני מוכנה לאכול אפילו עם האצבעות אוכל הודי חם.
כפרה שלי, אני מביא לה, עיניים, מאיפה שאני יביא לך עכשיו הודי?
מאינדירה מביאה לי הכפרה ומתחילה ככה לאט עם הלשון שלה לרדת לי במעגלים על הבטן מתחת לפופיק. ואני שוכב ועוצם תעיניים למה תלשון של הכפרה אמרתי מזמן שאני צריך לביא בביטוח ישיר הכי טוב, למה לאישה שלי יש לשון שעושה לי חלומות אפילו בזמן שאני בשודים.
ואיך שני מביא אותה בגניחה קטנה היא עוצרת ואומרת לי אז תביא לי? מה אני יביא לך כפרה? תחיים שלי אני יביא לך ממי רק אל תפסיקי עכשיו. אני מביא לה אותה בתשובה למה עוד רגע הזין שלי עושה חור בשתי שמיכות שיש עלינו.
הודי. מזכירה לי הכפרה וגונבת לק שעוד רגע מעיף לי תשכל.
עכשיו הודי? אני שואל אותה.
אני רעבה. היא אומרת לי ומכסה לאט לאט תראש שלה בזמן שאני רואה איך שהיא יורדת בתוך השמיכות בחזרה למטה.
קוס אומווו אני מביא אותה בקללה אבל בשקט בשביל לא לפריע ללשון של הכפרה, ואני מוציא תיד מהשמיכות לטלפון ומתקשר לאינדירה.
כפרה, אני מביא לה, אין שליחים היום באינדירה, גשם נשמה שלי.
אין הודי? טוב ממי, אז נלך לישון אני קצת עייפה, מביאה לי הכפרה בחזרה.
ואני מה לישון? באמא שלי, עוד רגע אני מת.
אני מביא לה אותה בליקוקים בכתף כמו שאני יודע תמיד שעושה לה גרגורים, אבל הכפרה מביאה לי אותה בזה נעים ממי, תחבק אותי ככה שנישן?
בקיצ, יבנתי שאין מצב לסקס עד שלכפרה שלי אין הודי, וגם תמתח בסרט של ברוס לי כבר פיספסתי.
בסדר אני מביא לה, אני קם לקנות לך.
איך שני אומר לה את זה ישר הכפרה מתעוררת מביאה לי זינוק בנשיקה שעוד רגע אני רואה כוכבים מרוב שזה טוב ומבטיחה לחכות לי פה בין השמיכות עד שני חוזר ושאז היא תביא לי אותה בפינוק של החיים שלי.
נו, מה, לא הייתם הולכים? כמו מניאקים הייתם הולכים, אפילו רצים אם הכפרה הייתה מבטיחה לכם תזה, אבל באמא שלי יותר טוב לכם שאחורי זה הייתם רצים ומהר למה אם הייתם נופלים לי לידיים הייתם מתים אבל לאט.
בקיצ, אני לובש איזה שמונה שכבות למה לא סתם השליחים המזדיינים של אינדירה לא עובדים בקור הזה, למה בתקוה יותר קר מבאוורסט. תלבשתי ויצאתי לאופנוע.
איך שני מתחיל לנסוע עליו אני מתחיל לקלל. למה לא משנה כמה שכבות שמתי עליי, אני מרגיש כל טיפה של ברד נכנסת לי על הרגליים, וכמה טיפות של גשם נכנסות לי גם כן בין המעיל לעורף, וזה קר אכושרמוטה. וככה אני נוסע ומקלל, ומגיע לאינדירה ולוקח לה הודי קטן, ושם בארגז ומתחיל לנסוע בחזרה. ובישר אני דופק שמונים ובסיבובים אני על חמש עשרה קמ"ש למה זה מסוכן, עוד יפול ההודי ואז הלך על הפינוק. ואיזה מניאקית נעמדת מאחורי בסיבוב ומתחילה להביא לי בזומבורה שלה בשביל שאני יסע יותר מהר.
באמא שלי, אם לא הייתי רואה כשבאתי אליה לחלון בשביל לדפוק לה תראש בהגה שזאתי אישה ואפילו כוסית, הייתה מתה. אבל הכפרה פמיניסטית, אז ויתרתי לה.
הקיצ. אני נכנס לבית כולי מים וברד בעורף אבל עם הודי קטן. וישר הכפרה מביאה אותה בזינוק על הגבר שלה ולא תגידו רק בשביל ההודי הקטן, למה יחזקתי אותו גבוה שהיא לא תגיע. ככה הייתה חייבת קודם כל לעזור לגבר שלה ליתפשט ואחר כך יכניסה אותו למיטה וחיממה אותו טוב טוב, ואחר כך אכלה, אבל קודם תהודי למה הוא יש סיכוי שיתקרר, אבל המלך של התקוה בחיים לא. :)

Belisana​(שולטת) - אוי אוי מומו, התגעגענו אליך:) אין כמו גבר שמביא הודי קטן לחתולה גדולה:) נשמע שהיה חםםם :)
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י