מות האהבה

החדר היה קר כמו שהוא ציפה.
הוא ספר את הצעדים וזמזם את "דני" כמו שתמיד רצה. ודאי חשב לעצמו כמה המלכה תכעס כשתשמע שהוא חשב על השיר הלא נכון. מזודות נגררו לכל עבר ואנשים טרוטי עיניים מיהרו לזהות את התג על המזודה שלהם ולרוץ לכיוון נקודת איסוף השיבאסים. עבד הרגיש את ברכיו חורקות ואת המבטים של השוטרות הסמויות בטרינינג מהוה ורסטות ננעצים בגבו וחודרים דרך עמוד השידרה כמו רנטגן. עיני המלכה מרחוק היו חודרות יותר מכולן.
מערכת הכריזה הדהדה הודעות למאחרים לטיסות לשום מקום, והוא הרגיש שהוא חי את הרגע כמו שמעולם לא חי, לרגע חשש שאחד הקונדומים בקרביו פקע והוא חש את שטף האופוריה של הקוקאין ולא את ההתרגשות של לפני המעבר למכס.
לא היה לו שום דבר להצהיר פרט לעד כמה הוא היה ירוק עד שהכיר את המלכה הנעלה וכמה אדום גבו היה בכל יום מאז שהכיר אותה. הצלקות בגבו עדיין החלימו, גם לאחר שבועיים במזרח, והמקומות העלובים מסריחים ומסוכנים שהסתובב בהם במצות המלכה, מלקק כל בדל טינופת שמצא בדרכו ועובר קלקול קיבה אחרי קלקול קיבה והרעלת מזון כדי שיוכל לעמוד לבסוף בלשאת את אבקת היהלומים בקרביו. כל הדרך במטוס הוא
חלם על היום שבו תדחוף לו בקבוקי יין מלאים בקוקאין נוזלי לתחת. הוא יוכל לעמוד בזה, הוא בטוח, הוא לא ישבר, והם לא ישברו, הוא יכיל אותה דרכם, את עוצמתה השברירית והמסתורית, המשתבחת עם כל יום שעובר, נושאת ארומות אלוהיות.
עבד התאפק כל הדרך במטוס, והתפלל שהטיסה תימשך 28 שעות כמו הטיסה לאוסטרליה , או שהמטוס יעצר בדרך עקב מחסור בדלק, שיוכל להשהות גם אם חוטפים יאיימו לחטוף את המטוס ולהציל אותו מידיהם ולחזור כגיבור למלכתו מענתו ולשבי המתוק שלו.
הוא חלם חשש מהידיים הזרות של השוטרים שיחפשו על גופו, תהה האם רואים לו את הצלקות הברנדינג הטרי, וחגורת הצניעות מבעד למשקף הרנטגן רואה הכל.
השוטרת גיחכה כשעבר מולה, המזודות לא הכילו שום מכשירי עינויים, רק שוט קטן שקנה לגבירתו, עם ריקועי פילים, הוא קיווה שלא שכח דבר בתיק היד, שום חפצים חדים שסחב ממלכתו הנושאים את ריחה כדי לחתוך את עצמו ולהיזכר בה, גם אם הריגוש שחש היה רק הד רחוק של עוצמתה של מלכת האימפריה הרחוקה
לו רק היה יכול להקדיש לה יבשת כמו שחוקרים ומגלי ארצות הקדישו למלכה ויקטוריה.

המשך יבוא