מות האהבה

היצור הרופס שאינני זוכרת את שמו.
הדבר הזה שם למטה.
מזמזם מבעד לזמם.
רציתי לתקוע לו קן צרעות שם, אבל אין לי את פו היום.
הדובון בחופשת טרום פסח.
בפסח הוא יחזור עם השוט החדש שהוא הבטיח לקנות לי ואני אבצע בו קריעת ים סוף סוף הדרך, אבל עד אז אני נאלצת להתנחם בך.
שורק את הרינגטון מהסרט המעצבן הזה.
שנים יש לי טרנטינואים משלי בראש, אני רק צריכה למצוא ניצבים אמיצים במיוחד ועבד חסון כתפים עם מצלמת dv.
אם ג,קי צ,אן קפץ מבניינים עליהם יקפצו בניינים, אני אצק להם יסודות בתחת.
זה נראה מרוצה.
אבל אני לא.
הסכמנו שאות ה"בוא זבל" עבורו לאמצע ישיבות עבודה וארוחות שבת יהיה כשהטלפון שלו יצלצל את ה9 של בטהובן. אבל זבל מרדן.
נה נה נהנה נה נהנהנהנה נהנה נה...
גרררר
בא לי לכתוב לו על הגב את הבלוג הזה ואז לפשוט לו את העור לויבש, כנו בסרט של גרינאווי.
מיי קווי
בקרוב החניקה
אבל אני שואפת מלוא הריאות מהסיגר שלי, פותחת את החלון
לא מכבה עליו,קושרת אותו למקרר שמקרקר כל הלילה
מאחלת לו לילה קל ומחניק
החמסין כבר נשבר
ואני הולכת לנמנם על השזלונג לה קורבוזיה השחור .