מות האהבה

המלצר באורנה ואלה נחנק
הוא עשה לי עיניים כל הערב.
יישרתי את שולי שמלת הפראדה שלי ושיחקתי בשורת הפנינים השחורות על צואר הברבור שלי.
השולחן רעד.
השולחן החל לרעוד יותר ויותר.
מגפי המיו מיו שלי טפחו בעידון על הרצפה
"זה" צירפת אותי שם למטה, ידיו היו קשורות בעוז לרגלי הכסא במפיות הבד הלבנות, וקול הסטפס שלי סינקפ עם הג'אז ברקע.
האוזניים בערו לי.
הלשון של זה ליבתה את השרפה עוד יותר.
לחשתי לעברו מילות אהבה שהתקף תסמונת טורט טיפוסי שלי נשמע כמו שיר של קיטס לידן.
שתי הפוסטמות שינקין ליד התלחששו.
לי זה רק היה נעים כמו אושת גלים ברקע אחרי סשן טוב ביפו.
רק הסיגר והקוניאק חסרים.
ולכבות אותו בקול לחישה מפתה על ישבנו של אהובי.
פיאף זימרה בחלל החדר, והמלצר סידר פפיון דמיוני והפיל את הסכין ליד רגלי הארוכה שהמתחה בסיפוק.


ובהמשך
דם
פיאף
מרטירים
דם למצות לפסח
וסדיסטית צמאה בליל הסדר