אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הבלוג של נשמה וכפרה

חדשות התקווה: נשמה מעולפת
לפני 18 שנים. 28 ביולי 2005 בשעה 10:57

יווווו איך אני בהלם. תכף תדעו למה כי אחרי שתבינו מה שקרה אתם מתעלפים. אני אחרי הקרב וניצחתי לה תנשמה, אבל מה שבא אחר כך - וואה וואה לא דמיינתי לעצמי שככה ז'קי ומומו יתקעו לנו תצורה ויביאו לנו אותה בהפוכה.

אבל לאט לאט, מה אתם ממהרים? אני זאתי שתכף צריכה לרוץ לסלון.

ז'קי ומומו העיפו את כל הרהיטים מהסלון ושמו לנו במקום זה מזרונים, למה אנחנו נשים ואסור שבאמת נפגע. אם הם היו יודעים איך נראה אחרי נראה לי שהם היו מוותרים על כל הרעיון.

לבשתי מכנסיים קצרצרים, כאלה שמראים לי חצי מהתחת, כדי שז'קי יתרכז בי כל הקרב. לבשתי גם גופיית בטן וחזיה כזאת קלילה מטריקו, שמראה כשהפיטמות בולטות. ונעלי התעמלות כי כמה שנעלי עקב זה יותר יפה לרגל, זה לא היה פרקטי. ידעתי שאני חייבת לנצח את השרמוטה (היום מותר לי להגיד הכל) כדי שהיא תדע לא לשם עין עוד פעם על הגבר שלי.

כפרה באה כאילו היא הולכת לתצוגת אופנה של קסטרו, אבל לא נתתי לזה לבלבל אותי. ז'קי הרשה לי להגיד הכל בקרב כולל קללות והשמצות בוטות. הייתי מה זה מאושרת.

עמדתי מולה ככה פנים מול פנים שתינו אגרופים קפוצים ואמרתי לה: "זאת היתה הפעם האחרונה שהסתבכת איתי, למה עוד פם אני רואה אותך מסתובבת לי בין הרגליים של ז'קי את גמורה".

היא הסתכלה עליי וחייכה אליי את החיוך הזה שלה עם האף למעלה שישר הביא לי את הקריזה וישר התנפלתי עליה. ז'קי ומומו ישבו על הספה עם הפיסטוקים והבטיחו לא להפריע.

איך שאני מתנפלת עליה היא מביאה לי רגל מתחת לרגליים ומעיפה אותי לריצפה. ישר תפסתי לה בשערות ומשכתי אותה איתי למטה. התגלגלנו ככה על הריצפה, מושכות אחת לשנייה בשיער, עד שאמרתי לעצמי : "נשמה מה את משוגעת? שכחת איך את יודעת לשרוט גבים? אז מה אם היא לא גבר, אבל היא מנסה לזיין לך תצורה וכשמזיינים לך את שורטת!", ישר התחלתי לשרוט לה תגב וזאתי ישר התחילה לצרוח כמו תרנגולת שחוטה ותקעה לי את הציפורניים המלאכותיות שלה בתחת. כמו שהיא מסובבת הציפורן נשארה תקועה בתחת אבל מופרדת מהאצבע שלה.

"שברת לי את הציפורן יה חתיכת חולירע" היא צורחת לי וישר מתנפלת לי על החולצה ומושכת אותה. אז השתחררתי מהחולצה והיא עפה. יותר טוב כי נהיה לי חם. כמו שהיא עפה, היא נותנת לי בעיטה ואני עפה אחריה. דווקא השארתי אותה עם החולצה כי יותר עדיף שז'קי לא יראה לה את הציצי, אז משכתי לה במכנסיים. היא נשארה בתחתונים, מה שגם לא בריא בשבילי כי היא כוסית הבת זונה, אז ישר הסתרתי אותה עם הגוף שלי, עליתי עליה עם הידיים והדבקתי לה אותן מעל הראש.

ישר ככה היא הסתובבה וסובבה אותי מתחתיה. הידיים שלה היו עדיין צמודות בידיים שלי, אז היא תקעה לי את הרגל בציצי. אאוצ' איך כאב אבל לא הראיתי לה. התחלתי לקלל אותה ולהתעצבן. "יה שרמוטה, יה מזדיינת, אני יראה לך מה זה". פתאם יד אחת שלה השתחררה וצבטה לי בפיטמה. ככה?
ישר צבטתי לה בכוס. היא צרחה. התחלתי לתת לה אגרופים, היא הביאה לי בשריטות, צועקת לי "בואי פריחלה, תראי לי מה את שווה", אז הראיתי לה ונתתי לה רסיה.

ראיתי בעיניים שלה שהיא רוצה לרצוח אותי. היא משכה לי את המכנסונים והסתבכתי בהם ונפלתי. היא צחקה. אני כבר לא היה אכפת לי מה ז'קי יראה ומה הוא לא יראה. קרעתי לה תחולצה. הזונה לבשה חזיה שקופה, אז קרעתי לה גם אותה. ישר התעצבנה, קרעה גם את החזיה שלי. התחלנו למשוך בפיטמות אחת של השניה ולהיות קצת אלימות.

בסוף חנקתי אותה, אבל מיד היא התחילה לחנוק אותי. ככה אנחנו חונקות אחת את השנייה ואף אחת לא משחררת ושתינו נהיות אדומות וקצת כחולות. בסוף ז'קי ומומ התעצבנו או דאגו או אני לא יודעת מה וצעקו לנו חלאס ומספיק, אבל לא הפסקנו. ככה חונקות ולא זזות. אז הם קמו בעצמם והפרידו ואנחנו כל אחת רבה על הגבר שלה ומנסה לבעוט ולהשתחרר ולהרוג את השנייה.

"יאללה תיקו", אמר ממומו, אבל אני יודעת שזה רק בגלל שהחברה שלו הפסידה. ז'קי ישר הסכים ואמר 'תיקו', למרות שהוא ראה את המבט רצח שלי.

"ועכשיו, יש לנו הפתעה בשבילכן בנות", אמר ז'קי ואני נשבעת שהחיוך שלו היה מרוצה עד השמיים. "מומו ואני החלטנו, שאחרי שאתם רבות אתם משלימות". לא הבנתי מה הוא רוצה להגיד בזה ואז מומו המשיך : "יש לכם חמש דקות לשתות מים ולהתקלח כל אחת ואז אתם באות לכאן ערומות ועושות למלכים שלכם אחלה שואו של התפייסות".

"מה?", אמרה כפרה כמעט מתה\

"מה??? השתגעתם???", אמרתי אני כמעט מתעלפת על המקום

מומו הסתכל לכפרה ושאל: "מלכה שלי, את עוד פעם רוצה לשבור לגבר שלך תמילה?"

ז'קי הסתכל עליי ושאל: "את מתווכחת כלבה שלי? שאני עוד פעם אשים אותך בתור שולחן פיסטוקים והפעם גם ליד כפרה?"

ישר הסכמנו.

ועכשיו אני בהלם. יש לי חמש דקות להתקלח ואחרי זה כפרה ואני עושות זיון פומבי לז'קי ומומו כדי לא לשבור להם תמילה.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י