הבלוג של נשמה וכפרה

שלום לכולם, שמי נשמה ואני מעולפת. למה איך שז'קי מביא לי אותה במילה אילוף, נהיים לי הבדלי טמפרטורות בין התחת הלא אדום בעליל שלי לבין חלקים אחרים שהצלזיוס שלהם מרקיע שחקים. אז ז'קי אמר שאם אני לא אכתוב מה שקרה ההבדלי טמפרטורות האלה יעלמו בשנייה מאיך שהוא יצליף בי ולא שאכפת לי, אבל אני אוהבת את המלך שלי מאושר.

הכל התחיל איך שחזרנו כפרה ואני לז'קי ומומו. היה זה ערב קיצי וז'קי ומומו פיצחו גרעינים מול המונדיאל. בנתיים אנחנו ישבנו והחלפנו חוויות על איך היה בלעדיהם, אבל אני לא אספר מה אמרנו, כדי שת"א רבתי לא תשרף ולא בגלל קאסמים (רמז, לא טמנו ידינו בצלחת, אבל זה מתחרז).

כפרה אומרת שמה שעשינו זה "לטקס עצה", אבל לי נשמע יותר טוב להגיד שהתייעצנו איך להוציא את ז'קי מהפשע, כי לי נמאס שהוא שודד בנקים בלילות במקום להיות איתי צמוד בכפיות, רצוי שעם השרביט שלו בתוכי. "כפרה, מה נגמרו לך הקשרים והמקורות? תסדרי לו איזה עבודה מכובדת ואני אתן לך מה שאת רוצה". כפרה שמעה שהיא תקבל מה שהיא רוצה וישר נדלקו לה זרקורים בעיניים.

ויום אחד אנחנו יושבים כולנו בכיף במרפסת ואז ז'קי מביא אותה ביציאה: "קיבלתי הצעה לא נורמלית. בנק מסד רוצה אותי בתור יועץ נגד גניבות". איך ששמעתי את זה צרחתי כמו אחת שנתקעה לה קטיושה בתחת וקפצתי עליו ונישקתי אותו והיה צריך לגרד אותי בכוח ממנו מרב ששמחתי, אבל אז הוא הביא את היציאה הבאה ששתלה אותי באדמה: "כפרה, אני רוצה שתבואי איתי מחר לקנות חליפה מכובדת, למה לבנק אי אפשר לבוא בבגדים כאלה ולך יש טעם משובח". שמעתי ורציתי למות. למה לי אין טעם משובח? רק בגלל שאני אוהבת ללכת עם מיני ואדום וכתום ביחד וקצת תחרה וקצת דוגמת נחש? מה פתאם ז'קי והכפרה הזאת ילכו לקנות ביחד בלעדיי? אז ישר ביקשתי להצטרף, אבל ז'קי אמר שזה נושא רציני והוא צריך להתרכז בחליפה ולא בילדונת שלו שבטח תפתה אותו לעשות דברים אחרים בחדר הלבשה.

הצצתי על מומו וראיתי איך פתאם הוא נהיה אדום ואז מחליף צבע לבורדו כהה, אבל הוא לא אמר מילה. רק כפרה שמחה ואמרה שבכיף ושאין דבר שהיא אוהבת יותר מללכת לקניות, חוץ מכמובן להזדיין עם מומו עד שיצא עשן. מומו נרגע לרגע, אבל פתום נהיה אדום בחזרה.

הגיע הבוקר. כפרה וז'קי יצאו לקניות ואני מרב עצבים לא הצלחתי להשתחרר מהתרגיל פילאטיס שנכנסתי אליו. בסוף נזכרתי איך נכנסתי לסיטואציה הזאת, אז הצצתי דרך המרפסת לבית של מומו וראיתי אותו בעובר ושב בין החדרים, כאילו הוא מחפש משהו אבל לא זוכר את מה. אז ישר הלכתי אליו ואמרתי שאני צריכה כוס סוכר ושנינו בלי להגיד מילה ראינו את הקנאה אחד של השני בעיניים. כל כך הייתי עצבנית ששכחתי לענטז כמו שבחורה טובה צריכה וסתם הלכתי עצבנית מצד לצד. הכוס סוכר היתה תקועה לי ביד ואני בכלל לא נוגעת בסוכר אפילו אם הוא חום, כי בחורה צריכה לשמור על עצמה לפני שהשעון הביולוגי שלה מחריב לה את הכל.

פתום אמרתי "מומו למה שלא נלך גם אנחנו לקניות? מה אנחנו לא צריכים בגדים? אולי נתקשר אליהם ונשאל אם הם יכולים לעזור לנו לבחור?". מומו קפץ על ההצעה שלי כאילו הייתי מזרון עמינח קפיצי. התקשרתי. אני מדברת עם ז'קי וברקע שומעת את הכפרה מתגלגלת מצחוק ממשהו בקול הזה שלה של החתולה וישר רציתי לרצוח אותה, אבל ז'קי רק אמר שהם עסוקים ומומו ואני נשארנו עם השפורפרת ביד. "נדמה לי שאני צריכה גם קמח", נתתי תירוץ כדי להשאר, אבל מומו ענה לי בלחש עצבני שבבית שלהם לא מבשלים ושלכפרה אין מושג מה זה בכלל קמח. אבל אז הוא נזכר שזה רק תירוץ והוא אמר שאני יכולה להשאר לבדוק ומי יודע אולי אני ימצא משהו.

שש שעות הם היו בקניות ומומו ואני בלי לדבר הרצנו אותם בראש בכל התנוחות של הקאמא סוטרא ועוד כמה. כשהם חזרו כפרה לא הפסיקה להתגלגל מצחוק אז ישר ידעתי שלא קרה כלום, למה אף אשה לא תצחק אחרי שהמלך שכב איתה, להפך, לרב הם בוכות. אין לי מושג למה היא צחקה, אבל היא בטח תספר כבר, למרות שעליה אף אחד לא איים בעונש.

עכשיו זה כבר באמת פאתטי. דון קיחוטה היה עושה לזה תקציר מה זה מהמם: הלכתי-חזרתי-ברחתי לאילת-הוצלפתי-חזרתי-הציעו לי נישואים-עשו לי אאוטינג וגילו מי אני באמת- גיריתי את יריב-ארזתי-עזבתי-חזרתי. בשפה שלו זה נשמע הרבה יותר טוב. אבל פאתטי או לא פאתטי, כשהמלך שלי אומר אני עושה וז'קי אומר שיש לי עונש ראשון לכתוב תבלוג ולהציל תכבוד שלו, אז מה נשאר לי לעשות? דוז פואה למשיב נכונה.

בקיצר, ארזתי את כל הבגדים ועזבתי את הבית ונסעתי להורים שלי, שלא הבינו מה אני עושה אצלהם בחדר ילדים ולא בבית של האיש הזה שמביא להם שמפניה ופינוקים. לא רציתי להגיד להם מה אני חושבת על הבת הקטנה שלהם, אז בצעד קיצוני וחד פעמי סתמתי את הפה.

ישבתי בבית ובכיתי כמו משוגעת ובכל פעם שז'קי התקשר אמרתי לו שאני מצטערת אבל לא מתאים לי לחיות בהרמון ועוד שהאשה השניה שלו היא אחותי הקטנה וז'קי נשבע לי שהוא אוהב אותי וזה לא ישנה כלום באהבה שלנו ואני מסתגרת ומתנתקת ולא מקשיבה למילה.

ככה עברו שלושה ימים שהשחור היה בהם גוון ורדרד של גלידה פטל. בסוף אתמול ז'קי התקשר ובפעם הראשונה בחיים שלי שמעתי אותו בוכה כמו ילד שלקחו לו תסוכריה על מקל.
וז'קי בוכה ואומר לי שאני האוויר שלו ושהוא לא יכול בלעדיי ודי שאני אחזור הביתה ואני שואלת מה עם ההיא וז'קי מבטיח לי שהוא לא יגע בה עד שהיא תגדל, אבל שהוא מאוהב גם בה וכשהיא כן תגדל הוא דווקא יגע. אמרתי שאם ככה אני לא חוזרת הביתה, אבל ז'קי שכנע אותי להגיע רק לפגישת פרידה.

איך שהוא יצא שאת הפגישת פרידה הוא רצה לעשות במיטה ואיך שהוא יצא שזדיינו כמו שני שפנים שלא ראו גזר שבועים ואז ז'קי אמר לי שבכלל אין לי בחירה שאני שלו והכלבה שלו והזנזונת שלו והבעיה איתי ששחררו לי את הרצועה אז עכשיו הוא הולך להחזיק לי אותה קצר כמו הפתיל שלו (הפתיל של העצבים אל תתחילו לזלזל, הפתיל האחר דווקא ארוך).

וזה העונש הראשון שקיבלתי על זה שהעזתי להטיל ספק באהבה של האדון שלי. אני מקווה שהוא יצא מרוצה, כי אני מה זה מתפדחת מחוסר העקביות שלי וגם מזה שאם אני כבר כותבת אני רוצה מיליון תגובות ואתם קשה לכם אפילו להזיז את העכבר לכתוב איזה משהו וללחוץ אנטר.

שבת שלום ומבורך ואל תשכחו להדליק נרות.

אח איזה ימים עצובים היו לי, שאתם לא מאמינים. אבל היום זה היום פרידה, אז חשבתי לעצמי שאם אני כבר נפרדת מז'קי לפחות שאני יתן לכם כבוד ואביא בפרידה גם לכם.

הכל התחיל מאחותי הקטנה, שכמה שהיא קטנה היא זונה גדולה. רק לפני כמה ימים היא היתה בת שש ורק עכשיו שמתי לב כמה היא גדלה. היא, איך שהיא ראתה את ז'קי היא נדלקה עליו כמו שילדות קטנות נדלקות על אבא ומאוהבות בו והתחילה להביא לו בחינחונים שרק ילדה בת שש יכולה, אבל מה? היא כבר לא בת שש.

יום אחד היא באה אלינו הביתה ואומרת לז'קי שהיא מאוהבת בו ושהיא רוצה שהוא יהיה החבר הראשון שלה וילמד אותה הכל על סקס. שתבינו, היא רק בת 15. ואיך שאני שומעת את זה קופץ לי הוריד מעל הגבה ואני אומרת לז'קי שיזהר, כי אני מכירה את הנשים במשפחה שלנו וכשמישהי רוצה משהו אי אפשר להגיד לה לא וז'קי צוחק ואומר שהיא רק ילדה ולא יהיה כלום ביניהם ושאני ארגיע את העצבים המרוקאים שלי, למרות שאני אשכנזיה.

ואז בסופשבוע היא נשארה לישון אצלנו, בינינו ואיך שז'קי מחבק אותה כמו שמחבקים ילדה, היא פתאם מתנשמת ומתנשמת חזק וכל הגוף שלה רועד וז'קי אומר לה "ממי את רק תינוקת, אני לא מניאק שנוגע בילדות" והיא אומרת לו "ז'קי אני אשה ואני יודעת שאני רוצה אותך ושאתה תהיה הגבר שלי ואני לא יפסיק עד שתהיה ואני לא קטינה, אני אשה שיודעת מה היא רוצה" והוא מתנשם והיא מתנשמת ואני מעולפת מההלם ולפני שאני שמה לב, היא נשכבת על ז'קי ומתחילה לנשק אותו ולפני שאני נכנסת לקומה, אני רואה אותו מנשק אותה בחזרה.

וככה הוא נוגע בה והיא בו והם לא שוכבים, רק מתמזמזים ואני נטרפת והוא אומר לה שהוא ילמד אותה לאט ושהם צריכים לחשוב על זה ולי בא להוציא סכין ולחתוך את שניהם והם נרגעים ואנחנו הולכות כי בדיוק היינו צריכות ללכת. ואני רבה איתה והיא אומרת לי שהיא מאוהבת ושאני יפסיק להיות רכושנית כי אהבה זה לא עוגה שחותכים ונגמר ויש מספיק ז'קי לשתינו.

וכמה שאני עצבנית יותר אני שותקת יותר ואז אני קובעת עם יריב ואנחנו נפגשים בבית קפה שפעם ישבנו בו ואני יושבת עם מחשוף שרואים לי חצי מהציצי שלי ואני אומרת לו "אויש נרדמה לי הרגל תעסה לי אותה בבקשה" והוא מעסה לי ומדבר אליי כמו חבר, אבל לי זה לא מספיק אז אני מזכירה לו איך פעם רבנו בבית קפה הזה ואני הלכתי והעפתי את השולחן בדרך מרב עצבים ואיך הוא צעק לי "שלום ולא להתראות" ואז אני מזכירה לו איך פעם זדיינו שש שעות רצוף ובאנו לקפה הזה לנוח ולא היינו מסוגלים אפילו לדבר והוא מקשיב לי ואני רואה אותו מתחרמן לי על הציצי, אבל מה הוא לא עושה כלום כי יש לו כבוד לז'קי ולי ובסוף אני נרגעת.

אבל איך שאני באה הביתה אני מספרת לז'קי והוא חוטף תחורפה ואומר לי שהוא אהב אותי והיה בשבילי ולא בגד בי ושאני רכושנית ושאם אני לא יכולה להבין שהוא אוהב גם את אחותי
ואם הוא צריך להתנצל על זה אז הוא לא מוכן ואני אומרת לו שאחותי תהיה הילדונת שלו בדיוק כמוני כי אני הילדונת שלו והוא אומר שלא, היא תהיה רק התינוקת שלו ואני השפחונת שלו ואז אני כותבת לו מכתב עצבני ואז הוא כותב לי שאני כל הזמן בקטע של אכלו לי שתו לי ושאני צודקת שעליתי עליו ושהוא מניאק ואם זה מה שאני חושבת זאת הבעיה שלי
ואני מתעצבנת עוד יותר ומשתוללת וכותבת לו שזה היה מכתב מזלזל ומגעיל שלא הגיע לי ושאני הולכת לתמיד.

וככה נפרדנו. הבגדים כבר ארוזים. אני הולכת מכאן לתמיד ותודה שהקשבתם למה שהיה לי לספר לכם. זה הסוף של הבלוג שלי (ואם כפרה תרצה היא תמשיך בלעדיי).

ככה שבועיים הייתי באאוט. זה לא שלא תיפקדתי. עשיתי פילאטיס כל יום והזעתי למרות שדליה מנטבר אומרת שלא מזיעים בזה והורדתי שערות ברגליים ועשיתי כלים כמעט תמיד והלכתי לאוניברסיטה ונרשמתי לחוגים של השנה הבאה והסתובבתי בחנויות והכל, אבל מה? היה לי עצב ששרה לי בלב כמו כביסה שהשרו כמה ימים במקום כמה שעות והעצב הזה הלך והתגבר ככל שז'קי הלך ופחות התחרמן מרב העבודה ששיגעה לו את המוח.

ככה הייתי מיובשת כמו פרח שלא השקו אותו עד שהוא נובל, עד שז'קי בא אתמול ובישר לי את בשורות האיוב על זה שהוא חוזר לפשע. הייתי בפתע פתאם באמביוולנטיות של הלייף טיים. מצד אחד פתאם קפצה לי שמחה ללב כמו דשא שהשקו אותו ביורה. מאידך גיסא, קפצה לי תוגה טרגית על זה שהגבר שלי חוזר להיות פושע מה שאומר שאני לא יעשה לו ילדים בחיים, כי הילד שלי יהיה עם כפית של כסף בפה ולא עם אבא של מסיכות שחורות ועבר פלילי, שאני אצטרך לשחרר מהכלא כל שני וחמישי ולו תהיה ילדות עשוקה.

מרב שהסתבכתי עם עצמי מצאתי את עצמי פתאם עושה פיפי בסיר של הג'חנון כי ככה ז'קי אמר לי והיו שם עוד כל מיני דברים סוטים ומחרמנים שז'קי כתב בבלוג שלו (מה לא קראתם?) ומצאתי את עצמי גומרת ומחובקת עם ז'קי במיטה.

שלוש דקות לקח לו לנחור כאילו אין מחר ואני רק התהפכתי על משכבי ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרב שאני משתגעת. ככה עד הבוקר סתובבתי והסתובבתי כאילו הייתי מסביב לחומות יריחו איזה מרגלת ולא סטודנטית למשפטים. בסוף בא לי הפתרון.

על הבוקר אמרתי לז'קי כשהוא בקושי פותח עין ראשונה "אוקיי ז'קי אני נשארת איתך ולא הולכת להחליף אותך באיזה חנן, אבל יש לי תנאי. אם אתה פושע גם אני פושעת ולא אכפת לי שתקרא לי עבריינית צעירה. אתה סוחט? אני סוחטת. אתה שודד? אני שודדת. בהכל מה שתעשה אני איתך, בתנאי שלא תפגע לי בשעות הלימודים באוניברסיטה".

וז'קי כמעט התפלץ מההלם ואמר לי שמה פתאם ובחורות טובות לא מתנהגות ככה ושעוד מעט אני בטח ירצה להיות אשה נשואה ואמא ומה יהיה על הילדים שלי וכאלה, אבל אני עקשנית שפרד ותרן לעומתי. אמרתי לו "אין. או ששנינו או שאף אחד וגם ככה אני לא מתחתנת איתך ולא עושה לך חצי ילד אם אתה פושע".

וז'קי נשם עמוק וניסה לשלוף תחגורה ולהבליט את המה שמו שלו שאני יזכור מי כאן הגבר ומי המלך אבל כלום לא עזר, למה כמה שאני השפוטה שלו והשפחה שלו והכלבונת שלו, אני יודעת באמת להיות כלבה כשמעלים לי את הסעיף שמעל הגבה.

וככה זה נשאר שז'קי צריך להחליט אם שנינו פושעים או שנינו הולכים בדרך הישר גם אם אנחנו קצת סוטים בדברים אחרים.

וכשאני חושבת על זה זה יכול להיות דווקא נחמד להיות עבריינית צעירה. תחשבו כמה עונשים אני יכולה לחטוף ביום, למשל "למה לא הברקת את האקדח? קבלי עשר הצלפות"
וגם "אם לא תצליחי לסחוט את ברוך מהכרם, לא תגמרי יומיים" וכאלה. נראה לי שמה שלא יהיה צפוי לי עתיד מזהיר.

הימים חולפים שנה עוברת, הימים חולפים שנה עוברת ולקראת ראש השנה ויום כיפור הקרב אלינו לטובה החלטתי לעשות עוד קצת חטאים, שאם אני משלמת שאני ישלם כבר בגדול ובבת אחת ולא בתשלומים כמו בסופר פארם ואחרי זה אני אצא נקיה כמו ונוס הזאתי שעלתה מן הרחצה. אבל מה אני מקשקשת. הבלוג שלי היום הוא בכלל על קנאה.

ככה הימים חולפים לנו וז'קי ואני פוצי מוצי וחגורה ושוט ומצבטים והכל אחלה וסבבה לנו. אבל מה? פתאם אני רואה שז'קי קצת פחות משקיע בחינוך שלי ובטח ועל אחת כמה בעונשים שלי. אז אמרתי לעצמי "נשמה, קחי תעניינים שלך בידיים לפני שהם יהיו בידיים של אחרות ואת מאד לא רוצה תעניינים של ז'קי בידיים של אחרות למה הם יהיו קטועות יד ברגע שתגלי וטרופלדור יהיה יותר עם יד מהן".

אז חשבתי וחשבתי וזה לא היה קל בכלל, עד שהגעתי למסקנה המתבקשת לכל דעה, שמה שיגרום לז'קי לחזור להשקיע בנו, למה קשר זה לא משהו שאפשר ככה לשמור על אש קטנה אלא צריך לזכות באש התמיד זה קנאה.

קצת מסוכן לגרום לז'קי לקנא אבל בכל זאת הסתכנתי. אתמול בערב כשהוא לקח אותי לשווארמה של דודו, תלבשתי יפה במיוחד וכוסי גם ושמתי לי קרם גוף של מסק אויל ואפילו שמתי קרם שיער של פנטן פרו וי כמו של זאתי מהתוכנית בוקר ולבשתי חולצה עם מחשוף שנגמר לי קצת מעל הפופיק ויצאתי טיפ טופ לאכול שווארמה כמו שצריך.

ואיך שאנחנו מגיעים לשווארמה אני מתיישבת וז'קי ניגש להביא לנו שתי מנות ואפילו שתיה ומלבי
על בסיס צמחי למה חסר לי שאני לא יוכל כשר לידו. וכמו שאני יושבת אני מתחילה לחייך למוכר וכמו שאני מחייכת לו הוא מחייך אליי חזרה וכמו שהוא מחייך אליי ככה אני מתחילה לנגב זיעה מהמחשוף באצבע אחת שעולה ויורדת וכמו ששנינו מחייכים ז'קי קולט ואני רואה את הצוואר שלו נהיה אדום ואת העורק שלו עושה טרמפולינה.

וככה הוא מתקרב לשולחן וכל הטחינה והעמבה זולגות לו מהפיתה מרוב שהוא לוחץ אותה והוא שואל אותי "נשמה מה זה צריך להיות?" והקול שלו כל כך שקט וחלש שאני יודעת שעוד שניה הוא יבעט במשהו. אבל אני משחקת אותה קולית ואהבלה גם יחד ושואלת "מה צריך להיות? על מה אתה מדבר אדוני?" וז'קי מסתכל עליי במבט של אל תעשי ממני פסיכי שמדמיין דברים ואומר לי "ככה? את משחקת אותה לאדון שלך? אין בעיה"

ואני כבר חושבת מה הוא מתכנן כי אצל ז'קי אין כזה דבר לא מתכנן ואז הוא אומר "השפחה שלי בקטע לעשות עיניים לגברים? אין בעיה ממי. עכשיו אני נותן לך משימה שחמישה גברים יחייכו אליך בחזרה, אבל כאלה שאני יבחר. אם תצליחי אני ישכח שהבאת לי תעצבים. אם תכשלי, תחכי מה יהיה לך בבית".

ואני דווקא מרוצה למה אין גבר שיראה את המחשוף הזה והחיוך שלי ולא יחייך בחזרה. ז'קי עובר לשולחן ליד כאילו הוא לא יודע מי אני וכאילו הוא לא זיין לי תצורה רק לפני שעה ואז הוא מסמן. הנה גבר זקן שהולך עם מקל - מחייך חזרה המניאק, הנה גבר שהולך עם אשתו והילדה - מחייך לשניה ובורח עם העיניים. הנה גבר שהולך עם כוסית של הלייף - גם מחייך (כולם זונות), הנה גבר שהולך עם החבר שלו - הנושך כריות מחייך וגם החבר שלו מחייך ואז מגיע דוס אחד שהורס לי הכל. הבן אלף הולך ולא מרים מבט, העיניים שלו באדמה וז'קי מסמן לי קדימה עם הראש ואני לא מצליחה לקלוט לו תמבט. ככה יוצא שאני מפסידה ושמגיע לי עונש גדול במיוחד וכשז'קי רוצה עונש גדול הוא יודע להמציא אחד שאני לא יודעת מאיפה הוא הצליח לחשוב עליו. והיום זה יקרה ואני מתה מפחד. למישהו יש איזה דוס ניחומים שהוא יכול לשלוח לי שאולי אני יצליח וז'קי יסלח לי?

מאז שחזרתי למומו לחודש ניסיון הוא לא מפסיק לנג'ס לי להפגש עם אמא שלו. ותאמינו לי, אני גרועה באמהות. איזה אמא תרצה לבן שלה אשה שהזדיינה עם חצי עולם והחצי השני עדיין פוטנציאלי? אשה שעובדת יומם וליל, אשה שמצטרפת בשתיים בלילה לפשיטות של המשטרה באזורי פשע ושהדבר היחיד שהיא יודעת לבשל זה לב של גבר? מה יש לי להפגש עם אמא שלו? היא יודעת לעשות שופינג בכיכר המדינה?

אבל מומו ביקש יפה. לא רק שהוא ביקש יפה, הוא שיחד אותי כראוי. נכנסנו למיטה בחמישי בערב, אני הייתי הרוסה מלסקר מה המשטרה לא עושה בתקופת ההתנתקות. מומו חיכה לי עם בקבוק שמפניה, השכיב אותי והתחיל ללטף אותי ואז לאט לאט שפך טיפות שמפניה על גופי וליקק אותן אחת אחת ואחר כך עשה לי מסאז' בכל הגוף עם השמפניה שנשארה. נטרפתי לגמרי. הערס הזה מטריף, אבוד לי.

אז החלטתי לפנק אותו בחזרה. השכבתי אותו על הבטן ונתתי לו את הליקוק שהוא ספיישל הבית שלי. ליקוק מהביצים ועד לפי הטבעת הלוך ושוב וכשהוא כמעט נטרף, ביקשתי שיתהפך על הבטן ומצצתי לו, מסתכלת לו כל הזמן עמוק לתוך העיניים, שיראה שאני שם למטה, אבל אני לגמרי למעלה מולו, בתוך העיניים שלו.

ואז, לפני שהוא גמר הוא יצא בבת אחת, חדר אליי בנגיחה והתחיל ללחוש לי שאני שלו, לבקש שאצרח את זה שאני הזונה הפרטית שלו, המזדיינת שלו ושאני אעשה כל מה שירצה כי הוא המלך שלי. צרחתי. קצת היה קשה לא לצרוח מהזיון החזק והנפלא הזה ואז גמרנו יחד.

בליטופים של אחרי, הוא הביט לי בעיניים ושאל : "התכוונת למה שצעקת כפרה יפה שלי? שתעשי בשבילי הכל?". הסתבכתי. אם אענה שכן, יכול להיות שאצטרך לעשות משהו שלא בא לי ואם אענה שלא, יצאתי שקרנית. אז משכתי זמן ואמרתי שכן. ואז הוא שוב התחיל "עיניים שלי, כפרה, אמא שלי לוחצת שאני יכיר לה אותך, תעשי טובה ותסכימי שנזמין אותה לשישי". הגוף שלי עוד רעד מהאורגזמה. הרחם שלי התכווץ מהתרגשות, אז באי שפיות זמנית אמרתי שבסדר, בשבילו אני מוכנה, אבל בתנאי שלא נשקר ולא נגיד שהתחתנו בסתר, אלא רק שאני החברה שלו.

כל השבוע מומו היה לחוץ רצח. הוא צרח על מזל שהיא לא מנקה מספיק טוב, הוא אפילו אמר לז'קי שהם ידברו אחורי זה כי הוא עסוק בלתכנן תפגישה. אני הייתי אחראית לאוכל, אז יצאתי ליוז'י וקניתי מעדנים וגם כלי אוכל חדשים וערכתי שולחן כבר בשישי בבוקר, כדי שמומומ ירגע.

אבל מומו לא נרגע. הוא התעקש שאקנה בגדים חדשים בלי מחשוף בכלל וביקש שאני לא אדבר גסויות לידה. התחלתי להלחץ גם אני. מה אני הולכת עכשיו להיות בחקירה של השב"כ? אני בדוקאית? מה קורה כאן? כולה אמא.

שישי בערב וסוף סוף היא הגיעה. אני לא אדבר על איך שהיא לבושה מפאת כבודו של מומו. איך שהיא נכנסה היא הסתכלה במנורה ופנתה אליי ואמרה לי "תגידי כפרה, למה את לא מנקה מנורות? תראי נתפס לך זבוב במנורה, אשה טובה צריכה לדאוג לכאלה דברים". שתקתי, בלעתי ואמרתי לה "נכון את צודקת". רציתי לתקוע את השפיץ של העקב שלי ללב של מישהו, אבל שתקתי.

עוברות דקות, היא שואלת ואני מדברת. היא מתייחסת למומו כאילו הוא פודל קטן וחמוד שעושה תעלולים בקרקס וכמה הוא מוכשר ואליי כאילו אני המפלצת מלוך נס. "תגידי כפרה, נראה לך שמתאים לאשה טובה להסתובב ככה בלילה איפה שהפושעים מסתובבים?", "תגידי כפרה למה את בת שלושים ולא נשואה? למה ככה כולם זרקו אותך?" והיא מדברת ואני מתחממת וכשהמנוע שלי מתחממם הוא לא מתקרר יותר עד שאני משתוללת, אבל אני נזכרת בזיון שלי עם מומו ובצמרמורת של האורגזמה ועונה לה בנימוס שהולך ונגמר לי.

מומו מזמין אותה לשולחן. היא שואלת למה יש אוכל של וז'וז'ים ולמה לא למדתי לבשל למומו שלה את האוכל שהוא אוהב. אמרתי לה שאני לא מבשלת. היא שואלת למה לא הדלקתי נרות שבת, אני אומרת לה שאני לא מאמינה באלוהים ואני מרגישה את מומו נקבר מתחת למפה שקניתי בגן העיר באלף שקל במיוחד לארוע ואותה מתנפחת כאילו היא עוד רגע תתפוצץ ואותי משתוללת מבפנים כאילו הייתי סופה בניו אורלינס.

בסוף מומו מבקש סליחה והולך לשירותים ואני יודעת שהוא לא הולך להשתין אלא להרגיע את עצמו שהוא לא יקבל התקף לב או יפוצץ משהו מרב עצבים.

ואמא של מומו אומרת לי בשקט "תגידי תאמת כפרה את חושבת להתחתן עם הבן היחיד שלי?".

ואני זהו, שבורה, לא יכולה יותר להתאפק, הטורנדו שלי משתחרר בלי דרך חזרה ואני מתחילה להגיד לה בטון של המכשפה שלי "לא אמא של מומו, אני בכלל לא מתכוונת להתחתן איתו ואל תדאגי, אני איתו רק כי הוא זיון של הלייף טיים ואני מתה על האורגזמות שהוא עושה לי בשרשרת וגם כי יש לו את הלשון הכי טובה בעולם וכשהוא יורד לי אני מתה, אז אל תדאגי, אני אזיין לו את הצורה חודש חודשיים ואסתלק לך מהחיים, אני לא אהיה האמא של הנכדים שלך ולא שום דבר, זה סתם ניצול מיני. נרגעת? יופי. כי אני לא. בייי"

וככה פתחתי את הדלת שמחברת בין הספייס שלי לבית של מומו וטרקתי אותה חזק במיוחד ונעלתי אותה אחריי ולקחתי תיק ונסעתי לים להרגע. יפה בים בלילה. ישבתי וחשבתי מה אני עושה עם מומו ולמה אני צריכה לעבור את התחקירים האלה כשאין לי שום רצון להתחתן או להביא ילדים איתו או בכלל. חשבתי שאני צריכה לעזוב אותו מהר.

הייתי כל כך מדוכדכת שלא התלהבתי מהמוזיקה ומזה שמתחילים איתי, הייתי כל כך בדאון שלא שמתי על זה שנעלי העקב של ורסאצ'ה שלי התמלאו בחול ואם זה לא דכאון, אני לא יודעת מה זה כן. לא חזרתי בלילה הביתה, ישבתי כך כל הלילה וחשבתי מה אני עושה.

ובבוקר... בבוקר זה כבר סיפור אחר, שאם מומו ירצה הוא יספר.

אחח כמה כיף היה באילת וכמה שהיה כיף שם ככה קשה כאן.
בסוף מומו כרע ברך כמו שצריך באמצע של המועדון וביקש סליחה על זה שהוא העיף לי תסטירה בטיל ואני סלחתי לו וגם כפרה וגם אני הסכמנו לחזור הביתה, בתנאי שז'קי ומומו לא מבזבזים יותר אף אחד.

איך שאנחנו מגיעים לשכונת התקווה ואיך שאנחנו נכנסים לבית, ז'קי מקלף ממני תכל הבגדים שהיו לי ואומר לי "יאללה כלבונת שלי, למיטה בזריז". אני ככה בזריזות הולכת למיטה וכבר מחכה שהוא יקח אותי כמו שרק ז'קי יודע וכמו שאף אחד מרמת עמידר, כמה שיש לו גדול, לא יכול לתקרב לזה.

ז'קי מתחיל ללחוש לי לחשושים ולהגיד לי שעכשיו אני צריכה להראות לו איזה כלבה צייתנית וטובה אני ולהגיד לו ולצרוח לו שאני שלו. וכמה שהוא מדבר אני מרגישה שאני מתנתקת ושזה לא קשור בכלל לגוש קטיף.

אז ז'קי רואה שאני בתנתקות והוא ישר לוקח משהו שיבטל אותה. זה לא סרט כתום זאתי חגורה שחורה. והוא אומר לי לעמוד על 4 ולהגיש למלך שלי תתחת שלו. אז אני מגישה. וז'קי מצליף ומצליף ואני צריכה לספור ולגיד תודה ואני סופרת ומודה וכלום לא קורה.

ככה הוא מצליף ואני סופרת וכואב לי אבל אני לא מחוברת אפילו לכאב ואני ממש לא מחוברת להנאה והכוס שלי מתרטב ומוצף אבל הנשמה שלי לא שם
היא כאילו לא עם ז'קי ולא איתי. זה לא ספייס, אני לא מרחפת לשום מקום, כן כואב לי, אני כן מתרטבת אבל לא מתרטבת תנשמה.

וככה ז'קי מצליף עד שהוא מתיאש ממני ומהתחת שלי ואז הוא מפסיק ולוקח אותי אליו ודופק אותי עם האצבעות שלו, מה שבדרך כלל גורם לי לצרוח עד
שנהיה חור בדירה של השכנים והוא דופק ואני לא עושה אפילו אהה.

ואז ז'קי ממש מתעצבן עליי ואומר לי: "מה קרה נשמה? יש משהו שאת לא אומרת לי? זיינת מישהו ואת מתביישת?"

ואני מספרת לו שמה פתאם ובאמת אף אחד לא נגע בנו רק צפו בנו. והוא שוב שואל אז מה קרה ולמה הכלבה החמה שלו הפכה לפינגווין קר ואני לא יודעת מה לענות לו.

אז בסוף הוא מנסה עוד פעם ואני גומרת חלש חלש, אבל בשביל שלא ירגיש רע אני מנשיכה אותו כמו תמיד מכל הלב והנשיכה נכנסת לו לשריר והוא צורח מכאב ואז צורח עליי שאני לא ינשוך יותר ובפעם הבאה הוא יביא לי עצם מפלסטיק שאני ינשך במקום אותו, כמו שמביאים לכלבות ולרגע זה מחרמן אותי אבל מיד אני חוזרת לתוכנית ההתנתקות רק שאין תוכנית וזה קורה מעצמו.

וככה נתקלתי בבעיה מינית חזיתית לפרצוף שלי ואנלא יודעת מה לעשות. ז'קי ואני נרדמנו מתוסכלים ואני לא מבינה איך אני הזנזונת הכי פרטית של ז'קי לא מצליחה יותר לגמור ולהנות מחגורה.

רות וסטהיימר - עזרתך דרושה בדחיפות. אם את קוראת פליז תעני לי מהר.

חם באילת, נשבעת לכם, רותח יותר משתי בחורות רותחות שעצבניות על הגברים שלהן. איך שיוצאים החוצה, מרגישים כמו עוף בגריל ממולא באורז שתכף מתחיל לבעבע. וואו וואו איזה לילה היה לנו. עוד לילה בלי שינה לכפרוש ולי.

איך שאנחנו נוחתות מהמטוס, במראה כוסית על שבאה לתפוס חתיכים, ישר מחכה לנו דרייבר, עם שלט ביד שאומר 'כפרה ונשמה - כבוד. בואו לכאן". כפרה מנענעת תתחת שלה עד אליו, הולכת בהליכה של 'שופוני יה נאס' ואומרת לו "היי, אני כפרה ומי כבודו?". ההוא מתבלבל מהתחת שלה ומהריסים שלה שמעפעפים לו בפרצוף בלי בושה ועונה "כבודי? יעני אני? מה? מה? אהה, אני הדרייבר שדודו המלך של רמת עמידר שלח לכם. בואו בנות, אל תדאגו, דודו דאג לכם להכל. יש סויטה, יש פינוקים, אתם רק צריכות לבוא וליות יפות".

כפרה מחייכת אליי וקורצת ואני מצד אחד בא לי לצחוק ומצד שני הלב שלי נקרע לחתיכות קטנות כמו בשר שיוצא ממטחנה, למה ישר אני חושבת כמה זה ישבור לז'קי את הלב. אבל אז אני נזכרת שאני שונאת אותו ובקומבינה שעשה לי וישר אני קופצת אחרי כפרה למושב האחורי של ה BMW ועושה פרצוף של אחת שזכתה בפיס.

נוסעים נוסעים נוסעים וכפרה מלטפת לי את היד כל הדרך ואומרת לי "אל תדאגי בייבי, כפרה תטפל בך עד שתשכחי מי זה בכלל ז'קי" ואני מסתכלת עליה שהיא ככה אשה חזקה ויודעת לסדר תעניינים שלה ומרגישה שהיא פתאם קצת שקופה לי ואני שואלת אותה בלי לתבייש "ואת? את תשכחי את מומו? את יודעת שאת מתה עליו" והיא העיניים שלה נהיות לרגע עננים אפורים ואז המבט שלה שוב צוחק והיא עונה "מתוקה שלי, עברתי את פרעה נעבור גם את זה וכן, אני מתה על מומו, אבל מומו פאסה בחיי. אולד ניוז". ואני יודעת שהיא משקרת לי ולעצמה אבל זה לא מכוונות רעות רק בגלל שהיא בהדחקה כמו שהיא קוראת לזה. ואני יודעת שאני לא אשכח בחיים את ז'קי אבל שאני צריכה לשמוח למה אחרת יצטרכו לאסוף את החלקים שלי מהריצפה כמו פאזל של 1000 חתיכות שנפל לריצפה וחלק מהחלקים לא נמצאו מעולם.

בסוף מגיעים. זה מלון שנראה כמו כמה בתים מעץ, "סגנון תאילנדי", כפרה ישר מסבירה ואנחנו מקבלות את החדר הכי עליון שמורכב משני חלקים ויש שם ג'קוזי בתוך החדר והמון פינוקים וסבונים וחלוקי רחצה. כפרה ישר שולפת טיפ ונותנת לדרייבר והוא עונה לה "חס ושלום וחס וחלילה, דודו אמר שאתם לא מוציאות גרוש מהכיס למה אתם אורחות שלו ובערב הוא גם יגיע ויקרע אתכם את העיר ועד אז הכל עליי. אני למטה מחכה רק שתוציאו ציוץ מהפה ואני מתייצב, אם לא דודו קורע לי תצורה".

סופסוף אנחנו לבד. כל כך חם באילת שאני מתאדה. "בואי נתפשט ונקפוץ לג'קוזי", אני מציעה לכפרה והיא ישר קופצת על המציאה ותוך שתי דקות אנחנו ערומות במהירות, כאילו ז'קי ומומו מחכים לנו לזיין לנו תצורה. כמה נעים במים ויש בועות שעושות בלו בלו ומדגדגות לי את הבפנוכו ומביאות לי אותה בחרמנות ואני מסתכלת בכפרה ואני רואה את המבט של הנמרה שלה ואני ישר יודעת שאני בצרות או שלא בצרות רק כאלה נעימות.

"בואי בייבי", היא אומר לי ואני באה ומחבקת אותה חזק "אנחנו לא צריכות גברים, נכון?", אני שואלת אותה ויודעת שהמבט שלי מלא עצב. "בטח שאנחנו צריכות מתוקה שלי, אבל הרבה מהם", היא אומרת וצוחקת ולוקחת אותי אליה ומושיבה אותי על הבירכיים שלה ובינינו מיליון בועות והאצבעות שלה עוזרות לבועות לדגדג לי את הדגדגן ואז כשאני כבר משתוללת וגונחת "אהההה אהההההה אחחחח", אז היא מרימה אותי לריצפה מעל הג'קוזי כאילו הייתי נוצה ופותחת לי את הרגליים והיא נשארת בג'קוזי ונותנת לי את הירידה של הלייף עד שאני מרגישה שאני מתה.
אני שוכבת שם מעולפת והיא קופצת החוצה ומלטפת לי את הפנים ואומרת "נפלא לראות אותך שוב מחייכת ילדה" ואני נמסה.

ככה אנחנו עוברות למיטה ואני יורדת לה וככה ששתינו כבר מסופקות טוב טוב אנחנו נרדמות. אנחנו קמות אחרי הצהריים וכפרה אומרת לי "יאללה בייב, תדפקי הופעה שתוציא את העיניים לכל הערסואתים האילתים. החיים שלהם לא יהיו חיים אחרינו". אומרת וצוחקת והצחוק שלה מדבק אז גם אני צוחקת. אני לובשת תחתון ברזילאי וחצאית מיני מתנפנפת וגופיית בטן שמראה לי את הפירסינג בפופיק וסנדלים יפים כאלה אלגנטים וכפרה לובשת מכנס לבן שלושת רבעי וגופיה לבנה צמודה שקופה שרואים לה מתחת את החזיה הלבנה מהתחרה ונעלי עקב של גוצ'י, שאני לא יודעת מי הוא, אבל נראה שכפרה מאד מתרשמת ממנו.

וכשאנחנו מוכנות נשמעת דפיקה בדלת ודודו המלך של רמת עמידר מגיע עם חבר, ראובן השרוט, שקוראים לו ככה למה מישהו שם לו פנס בפרצוף ולא נשאר בחיים. ויחד אנחנו נוסעים לחוות האלפקות, למה יש שם את המסיבת טבע הכי שווה בעיר. וכפרה רוקדת סקסי ומזיינת לדודו את הצורה בריקוד שלה וכל מי שמסביב מזיין בעיניים אותה ואני רוקדת מול ראובן ומזיינת במבטים את כל הגברים שמסתכלים עליי ואני בכוונה מסתובבת הרבה שיראו לי את התחתון הברזילאי החדש שלי, אבל אז אני נזכרת שז'קי קנה לי אותו במתנה ומתבאסת, אבל רק לרגע, כי דודו וראובן הולכים להביא משקאות ואנחנו מתחילות לקבל פתקים עם מספרי טלפון ועיניים מכל מי שמסביב כשאנחנו מתלטפות תוך כדי ריקוד.

ככה אנחנו רוקדות ומתחרמנות ופתאם דודו אומר "יאללה נלך לעשות פארטיה פרטית?" וכפרה לוחשת לו משהו באוזן ואני לא שומעת מה אבל היא רק אומרת שהיא הזמינה אותם לעוד שעה ושאני לא ידאג למה אנחנו לא שוכבות איתם גם אם יתהפך העולם. ואני שואלת אותה אם זה בגלל מומו והיא עונה שמה פתאם, זה רק בגלל שלא בא לה על זין הלילה, רק עליי. פחחח.

ואיך שאנחנו נכנסות לחדר כפרה מקבלת טלפון ממומו ואני מקבלת טלפון מז'קי והם מספרים לנו שהם באילת ודורשים שנגלה איפה אנחנו ומחרמנים לנו תצורה בדיבורים היפים שלהם ואומרים לנו שאנחנו הכלבות ששייכות להם ורק להם ומספרים שהם מתגעגעים וגם קצת מאיימים שנבוא הביתה ושהם ימצאו אותנו, אבל אנחנו רק אומרות שתכף יבוא הדייט שלנו ושאנחנו צריכות לסגור. ז'קי אומר לי "למה לך דייט ממי? את יודעת שאת לא רוצה אף אחד חוץ מהמלך שלך, תגידי תאמת שאת מתגעגעת לחגורה" ומומו אומר "כפרה בעיניים שלי, אל תעצבני אותי, את יודעת שהכוס שלך שייך לי ומי שנוגע בו מת, לא חאראם על הבחור?" ואנחנו שתינו יודעות שהם צודקים אבל לא נכנעות וסוגרות להם תטלפון כי לא נרגענו מהעצבים שלנו עליהם וזה לא שאנחנו נשים עצבניות, זה רק ככה שמעצבנים אותנו.

וכפרה מעדכנת אותי בפרטים של התוכנית שלה ואני מתחרמנת ואז דודו וראובן באים וכפרה מגישה להם בירות ופיצוחים ואומרת לדודו "גבר, הבטחתי לך שלא תצטער נכון? אז תכף בהופעת בכורה, נשמה וכפרה המהממות ומותר רק להסתכל ולא לגעת, למה יש לנו ולכם מילה של כבוד" והם ישר מסכימים ואנחנו נותנות להם הופעה שאתם מתים ושאנחנו נמות אם נספר לכם למה ז'קי ומומו לא סלחנים בעניינים כאלה.

והיום בצהריים ז'קי ומומו תפסו אותנו ועל מה שקרה שמה הם כבר יספרו. ואנחנו נורא נהנות באילת ומתגעגעות אליכם, רק שתדעו שיש סיכוי קטן וקלוש שמחר אנחנו חוזרות הביתה. זה תלוי אם מומו יכרע ברך באמצע הדיסקוטק ויבקש ממני סליחה.

אהה ושכחתי משהו חשוב - דון קיחוטה ליכלכת. אנחנו מזמינות אותך ככה לאילת, הזמנה שכל גבר היה מוכן להיות מאושפז בשבילה שבוע בבית חולים לחולי נפש ואתה אפילו לא עונה? זה כבוד זה?
פיספסת אה או אה או. חבל, דווקא אתה היית יכול להיות זה שצפה במופע שלנו, אבל לא לכולם יש מזל בחיים.

ווא ווא איזה לילה היה אתמול. לילה של המשוגעים.

יריב קבע איתי באיש ענבים שזה מקום פלצני ביפו עם הרבה יינות וסטייל. לבשתי את השמלה הכי סקסית שלי והלב שלי דפק כמו משוגע והייתי בתלבטות למה ז'קי הביא לי אותה בשיחוק לפני שיצאתי. הוא אפילו לא שם לי חגורת צניעות.

יריב קיבל את פניי בנשיקה ביד והזיז לי את הכיסא שאני יוכל לשבת. נהיה ג'נטלמן המניאק אחרי שעזבתי אותו. ישבנו ודיברנו והוא התנצל והתנצל ואמר לי כמה הוא אהב אותי וכמה הוא אוהב אותי וכמה אני הכי ילדה שלו וכמה הוא רוצה אותי בחזרה וכמה הוא בחיים לא יפגע בלב שלי יותר. אחרי שאכלנו כל מיני מאכלימים הוא הציע לי לטייל. אז טיילנו בטיילת של יפו ופתאם הוא מצמיד אותי ככה אליו כמו בסרטים ונותן לי נשיקה של הוליווד ואני רועדת מתרגשות ומנשקת אותו בחזרה והחזה שלו נצמד לי לציצי והזין שלו כמעט חודר אליי מעבר לשמלה ופתאם משהו בראש שלי מצלצל אורות אזהרה. כאילו ירד לי אסימון ברגע. אני דוחפת אותו ואומרת לו "יריב, תגיד, ז'קי דיבר איתך?"

ויריב שותק והעיניים שלו אשמות והוא עונה לי שלא ומתבלבל ואני רוצה לקרוע לו את הצורה אבל חייבת לתאפק למה אחרת הוא לא יספר לי כלום, אז אני נחמדה אליו ואומרת לו: "אל תדאג ממי, אני לא יכעס, רק תספר לי תאמת".

ואז יריב מספר לי הכל. ז'קי איתר אותו ובא אליו הביתה ואמר לו שהוא שבר לי את הלב ואם הוא רוצה להמשיך לחיות כדאי לו מאד להתנצל למה אני לא אני מאז שהוא בגד בי ויריב הבטיח ואחר כך יריב באמת התגעגע ואמר למה לא לדפוק שתי ציפורים במכה אחת, גם להתנצל וגם לקחת אותי בחזרה גם כי הוא רוצה אותי וגם כדי להתנקם בז'קי שאיים עליו.

אני שומעת את זה והדם עולה לי למוח בספיד. אני לא חושבת הרבה, ישר אני מעיפה לו בעיטה לביצים שמקפלת אותו, מורידה תנעלי עקב שבכלל לא מתאימות לריצפה של יפו ומתחילה לרוץ כמו משוגעת. אני תופסת מונית ועולה עליה ומתחילה לבכות. הנהג מונית אומר לי "למה בחורה יפה כמוך בוכה?" ואני אומרת לו שיותר טוב בשבילו שיסתום את הפה וינהג למה אי אפשר לדעת איך אני יתנהג כשאני ככה עצבנית. אז הוא שותק ולוקח אותי הביתה.

אני מגיעה הביתה ומרב עצבים חייבת ישר לכתוב בבלוג ואז אני אוספת את כל הבגדים שלי ורצה לכפרה. איך שהיא פותחת לי את הדלת אני מתחילה לבכות ולא מפסיקה. כפרה מנסה להבין מה קרה, אבל אני לא מצליחה להוציא מילה דרך הבכי. אז כפרה לוקחת אותי ואומרת לי "מה זה הרגליים השחורות האלה נשמה? את תלכלכי לי את השטיח הלבן שקניתי בהביטאט במשכורת שלמה, בואי מתוקה, אני ארחץ אותך". וככה היא לוקחת אותי לאמבטיה ורוחצת אותי כמו תינוקת קטנה ואני לא מפסיקה לבכות והמים שוטפים אותי יחד עם הדמעות.

ואז כפרה מכניסה אותי למיטה ערומה ומכינה לי כוס יין ואומרת "עכשיו תרגעי ותספרי לכפרה הכל" ואני מספרת והיא לא מדברת רק לוחשת מדי פעם "בן זונה", כשפעם היא מתכוונת לז'קי ופעם ליריב ואני כל הזמן מסכימה ואומרת "מניאק בן זונה מזדיין בן זונה מניאק" ובסוף אני נרגעת וכפרה אומרת לי "בבוקר נהיה יותר חכמות, בואי נלך לישון מתוקה" והיא מחבקת אותי אליה והציצי שלה נדבק לי לגב, אבל אני לא מתחרמנת כי אני עצובה מדי. אז היא משחקת לי בשיער ומלטפת אותו עד ששתינו כמעט נרדמות.

ופתאם בוםםםםם הדלת נפתחת ומומו נכנס ולוקח את כפרה בכוח ואני מנסה להפריד והוא מעיף לי סטירה ואני מההלם נשארת ככה על המיטה. ואז הם נעלמים לדירה שלו ואני נשארת לבד וחושבת על הכל. אבל לא עוברת חצי שעה וכפרה נכנסת על קצות האצבעות ואומרת לי "בואי מתוקה שלי, אנחנו עפות מכאן ומשני הבני זונה האלה". והיא מתקשרת לכמה טלפונים ומתחנחנת ואז סוגרת ואומרת לי מהר לעזור לה לארוז את כל הדירה. בשקט בשקט אנחנו אורזות הכל בארגזים ובשקט בשקט חמישה גברים עולים לדירה ולוקחים אותם, כולל הספות והריהוט וכל מה שבדירה. ואחרי הציוד אנחנו עולות למשאית ונושמות לרווחה.

כפרה מחייכת לנהג ואומרת לו "תודה גבר. תמיד ידעתי שאפשר לסמוך על רמת עמידר" ומדביקה לו נשיקה וקורצת לו ואומרת לו "אני חייבת לך ואני מבטיחה שתהנה מזה".

ואז אנחנו מגיעות למקום של מחסנים והגבר מרמת עמידר מראה לחברה שלו איפה לאחסן את כל הדברים של כפרה חוץ מהבגדים שלנו ואז הוא מגיש לנו שני כרטיסי טיסה לאילת ואומר "בואו, תכף הטיסה יוצאת" וככה כפרה אני מחכות עכשיו לטיסה שתצא עוד שתי דקות ושתינו עם הלאפטופ, כל אחד זה שהגבר שלה קנה לה. אבל הם כבר לא הגברים שלנו. אנחנו חופשיות ואנחנו לא חוזרות לעולם.

ועכשיו, קוראינו היקרים, אנחנו לא מוכרחות יותר לכתוב ובטח שלא נכתוב לגברים שלנו. אז אם מעניין לכם להמשיך לקרוא את ההרפתקאות של כפרה ושלי, תכתבו לנו כאן שנדע שיש מי שרוצה.

אז זה או שלום לתמיד או עד הפעם הבאה.

בברכה,

נשמה וגם כפרה שלידי שמוסרת ד"ש לכולם.

הרגע חזרתי מיריב אחרי שהעפתי אותו לאלף עזעזל. עכשיו אני הולכת להעיף את ז'קי. אני לוקחת תיק, מכניסה את כל הבגדים שלי ועוברת לכפרה. כל הסיפור עם יריב היה קומבינה של ז'קי!!! אני הולכת ולא יחזור אליו לעולם. מחר אני אספר הכל. ביי ביי ז'קי שלום ולא להתראות. לך חפש אותי בסיבוב.