ככה שבועיים הייתי באאוט. זה לא שלא תיפקדתי. עשיתי פילאטיס כל יום והזעתי למרות שדליה מנטבר אומרת שלא מזיעים בזה והורדתי שערות ברגליים ועשיתי כלים כמעט תמיד והלכתי לאוניברסיטה ונרשמתי לחוגים של השנה הבאה והסתובבתי בחנויות והכל, אבל מה? היה לי עצב ששרה לי בלב כמו כביסה שהשרו כמה ימים במקום כמה שעות והעצב הזה הלך והתגבר ככל שז'קי הלך ופחות התחרמן מרב העבודה ששיגעה לו את המוח.
ככה הייתי מיובשת כמו פרח שלא השקו אותו עד שהוא נובל, עד שז'קי בא אתמול ובישר לי את בשורות האיוב על זה שהוא חוזר לפשע. הייתי בפתע פתאם באמביוולנטיות של הלייף טיים. מצד אחד פתאם קפצה לי שמחה ללב כמו דשא שהשקו אותו ביורה. מאידך גיסא, קפצה לי תוגה טרגית על זה שהגבר שלי חוזר להיות פושע מה שאומר שאני לא יעשה לו ילדים בחיים, כי הילד שלי יהיה עם כפית של כסף בפה ולא עם אבא של מסיכות שחורות ועבר פלילי, שאני אצטרך לשחרר מהכלא כל שני וחמישי ולו תהיה ילדות עשוקה.
מרב שהסתבכתי עם עצמי מצאתי את עצמי פתאם עושה פיפי בסיר של הג'חנון כי ככה ז'קי אמר לי והיו שם עוד כל מיני דברים סוטים ומחרמנים שז'קי כתב בבלוג שלו (מה לא קראתם?) ומצאתי את עצמי גומרת ומחובקת עם ז'קי במיטה.
שלוש דקות לקח לו לנחור כאילו אין מחר ואני רק התהפכתי על משכבי ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרב שאני משתגעת. ככה עד הבוקר סתובבתי והסתובבתי כאילו הייתי מסביב לחומות יריחו איזה מרגלת ולא סטודנטית למשפטים. בסוף בא לי הפתרון.
על הבוקר אמרתי לז'קי כשהוא בקושי פותח עין ראשונה "אוקיי ז'קי אני נשארת איתך ולא הולכת להחליף אותך באיזה חנן, אבל יש לי תנאי. אם אתה פושע גם אני פושעת ולא אכפת לי שתקרא לי עבריינית צעירה. אתה סוחט? אני סוחטת. אתה שודד? אני שודדת. בהכל מה שתעשה אני איתך, בתנאי שלא תפגע לי בשעות הלימודים באוניברסיטה".
וז'קי כמעט התפלץ מההלם ואמר לי שמה פתאם ובחורות טובות לא מתנהגות ככה ושעוד מעט אני בטח ירצה להיות אשה נשואה ואמא ומה יהיה על הילדים שלי וכאלה, אבל אני עקשנית שפרד ותרן לעומתי. אמרתי לו "אין. או ששנינו או שאף אחד וגם ככה אני לא מתחתנת איתך ולא עושה לך חצי ילד אם אתה פושע".
וז'קי נשם עמוק וניסה לשלוף תחגורה ולהבליט את המה שמו שלו שאני יזכור מי כאן הגבר ומי המלך אבל כלום לא עזר, למה כמה שאני השפוטה שלו והשפחה שלו והכלבונת שלו, אני יודעת באמת להיות כלבה כשמעלים לי את הסעיף שמעל הגבה.
וככה זה נשאר שז'קי צריך להחליט אם שנינו פושעים או שנינו הולכים בדרך הישר גם אם אנחנו קצת סוטים בדברים אחרים.
וכשאני חושבת על זה זה יכול להיות דווקא נחמד להיות עבריינית צעירה. תחשבו כמה עונשים אני יכולה לחטוף ביום, למשל "למה לא הברקת את האקדח? קבלי עשר הצלפות"
וגם "אם לא תצליחי לסחוט את ברוך מהכרם, לא תגמרי יומיים" וכאלה. נראה לי שמה שלא יהיה צפוי לי עתיד מזהיר.
לפני 18 שנים. 9 באוקטובר 2005 בשעה 11:50