הבלוג של נשמה וכפרה

אח איזה ימים עצובים היו לי, שאתם לא מאמינים. אבל היום זה היום פרידה, אז חשבתי לעצמי שאם אני כבר נפרדת מז'קי לפחות שאני יתן לכם כבוד ואביא בפרידה גם לכם.

הכל התחיל מאחותי הקטנה, שכמה שהיא קטנה היא זונה גדולה. רק לפני כמה ימים היא היתה בת שש ורק עכשיו שמתי לב כמה היא גדלה. היא, איך שהיא ראתה את ז'קי היא נדלקה עליו כמו שילדות קטנות נדלקות על אבא ומאוהבות בו והתחילה להביא לו בחינחונים שרק ילדה בת שש יכולה, אבל מה? היא כבר לא בת שש.

יום אחד היא באה אלינו הביתה ואומרת לז'קי שהיא מאוהבת בו ושהיא רוצה שהוא יהיה החבר הראשון שלה וילמד אותה הכל על סקס. שתבינו, היא רק בת 15. ואיך שאני שומעת את זה קופץ לי הוריד מעל הגבה ואני אומרת לז'קי שיזהר, כי אני מכירה את הנשים במשפחה שלנו וכשמישהי רוצה משהו אי אפשר להגיד לה לא וז'קי צוחק ואומר שהיא רק ילדה ולא יהיה כלום ביניהם ושאני ארגיע את העצבים המרוקאים שלי, למרות שאני אשכנזיה.

ואז בסופשבוע היא נשארה לישון אצלנו, בינינו ואיך שז'קי מחבק אותה כמו שמחבקים ילדה, היא פתאם מתנשמת ומתנשמת חזק וכל הגוף שלה רועד וז'קי אומר לה "ממי את רק תינוקת, אני לא מניאק שנוגע בילדות" והיא אומרת לו "ז'קי אני אשה ואני יודעת שאני רוצה אותך ושאתה תהיה הגבר שלי ואני לא יפסיק עד שתהיה ואני לא קטינה, אני אשה שיודעת מה היא רוצה" והוא מתנשם והיא מתנשמת ואני מעולפת מההלם ולפני שאני שמה לב, היא נשכבת על ז'קי ומתחילה לנשק אותו ולפני שאני נכנסת לקומה, אני רואה אותו מנשק אותה בחזרה.

וככה הוא נוגע בה והיא בו והם לא שוכבים, רק מתמזמזים ואני נטרפת והוא אומר לה שהוא ילמד אותה לאט ושהם צריכים לחשוב על זה ולי בא להוציא סכין ולחתוך את שניהם והם נרגעים ואנחנו הולכות כי בדיוק היינו צריכות ללכת. ואני רבה איתה והיא אומרת לי שהיא מאוהבת ושאני יפסיק להיות רכושנית כי אהבה זה לא עוגה שחותכים ונגמר ויש מספיק ז'קי לשתינו.

וכמה שאני עצבנית יותר אני שותקת יותר ואז אני קובעת עם יריב ואנחנו נפגשים בבית קפה שפעם ישבנו בו ואני יושבת עם מחשוף שרואים לי חצי מהציצי שלי ואני אומרת לו "אויש נרדמה לי הרגל תעסה לי אותה בבקשה" והוא מעסה לי ומדבר אליי כמו חבר, אבל לי זה לא מספיק אז אני מזכירה לו איך פעם רבנו בבית קפה הזה ואני הלכתי והעפתי את השולחן בדרך מרב עצבים ואיך הוא צעק לי "שלום ולא להתראות" ואז אני מזכירה לו איך פעם זדיינו שש שעות רצוף ובאנו לקפה הזה לנוח ולא היינו מסוגלים אפילו לדבר והוא מקשיב לי ואני רואה אותו מתחרמן לי על הציצי, אבל מה הוא לא עושה כלום כי יש לו כבוד לז'קי ולי ובסוף אני נרגעת.

אבל איך שאני באה הביתה אני מספרת לז'קי והוא חוטף תחורפה ואומר לי שהוא אהב אותי והיה בשבילי ולא בגד בי ושאני רכושנית ושאם אני לא יכולה להבין שהוא אוהב גם את אחותי
ואם הוא צריך להתנצל על זה אז הוא לא מוכן ואני אומרת לו שאחותי תהיה הילדונת שלו בדיוק כמוני כי אני הילדונת שלו והוא אומר שלא, היא תהיה רק התינוקת שלו ואני השפחונת שלו ואז אני כותבת לו מכתב עצבני ואז הוא כותב לי שאני כל הזמן בקטע של אכלו לי שתו לי ושאני צודקת שעליתי עליו ושהוא מניאק ואם זה מה שאני חושבת זאת הבעיה שלי
ואני מתעצבנת עוד יותר ומשתוללת וכותבת לו שזה היה מכתב מזלזל ומגעיל שלא הגיע לי ושאני הולכת לתמיד.

וככה נפרדנו. הבגדים כבר ארוזים. אני הולכת מכאן לתמיד ותודה שהקשבתם למה שהיה לי לספר לכם. זה הסוף של הבלוג שלי (ואם כפרה תרצה היא תמשיך בלעדיי).