הבלוג של נשמה וכפרה

ווא ווא איזה לילה היה אתמול. לילה של המשוגעים.

יריב קבע איתי באיש ענבים שזה מקום פלצני ביפו עם הרבה יינות וסטייל. לבשתי את השמלה הכי סקסית שלי והלב שלי דפק כמו משוגע והייתי בתלבטות למה ז'קי הביא לי אותה בשיחוק לפני שיצאתי. הוא אפילו לא שם לי חגורת צניעות.

יריב קיבל את פניי בנשיקה ביד והזיז לי את הכיסא שאני יוכל לשבת. נהיה ג'נטלמן המניאק אחרי שעזבתי אותו. ישבנו ודיברנו והוא התנצל והתנצל ואמר לי כמה הוא אהב אותי וכמה הוא אוהב אותי וכמה אני הכי ילדה שלו וכמה הוא רוצה אותי בחזרה וכמה הוא בחיים לא יפגע בלב שלי יותר. אחרי שאכלנו כל מיני מאכלימים הוא הציע לי לטייל. אז טיילנו בטיילת של יפו ופתאם הוא מצמיד אותי ככה אליו כמו בסרטים ונותן לי נשיקה של הוליווד ואני רועדת מתרגשות ומנשקת אותו בחזרה והחזה שלו נצמד לי לציצי והזין שלו כמעט חודר אליי מעבר לשמלה ופתאם משהו בראש שלי מצלצל אורות אזהרה. כאילו ירד לי אסימון ברגע. אני דוחפת אותו ואומרת לו "יריב, תגיד, ז'קי דיבר איתך?"

ויריב שותק והעיניים שלו אשמות והוא עונה לי שלא ומתבלבל ואני רוצה לקרוע לו את הצורה אבל חייבת לתאפק למה אחרת הוא לא יספר לי כלום, אז אני נחמדה אליו ואומרת לו: "אל תדאג ממי, אני לא יכעס, רק תספר לי תאמת".

ואז יריב מספר לי הכל. ז'קי איתר אותו ובא אליו הביתה ואמר לו שהוא שבר לי את הלב ואם הוא רוצה להמשיך לחיות כדאי לו מאד להתנצל למה אני לא אני מאז שהוא בגד בי ויריב הבטיח ואחר כך יריב באמת התגעגע ואמר למה לא לדפוק שתי ציפורים במכה אחת, גם להתנצל וגם לקחת אותי בחזרה גם כי הוא רוצה אותי וגם כדי להתנקם בז'קי שאיים עליו.

אני שומעת את זה והדם עולה לי למוח בספיד. אני לא חושבת הרבה, ישר אני מעיפה לו בעיטה לביצים שמקפלת אותו, מורידה תנעלי עקב שבכלל לא מתאימות לריצפה של יפו ומתחילה לרוץ כמו משוגעת. אני תופסת מונית ועולה עליה ומתחילה לבכות. הנהג מונית אומר לי "למה בחורה יפה כמוך בוכה?" ואני אומרת לו שיותר טוב בשבילו שיסתום את הפה וינהג למה אי אפשר לדעת איך אני יתנהג כשאני ככה עצבנית. אז הוא שותק ולוקח אותי הביתה.

אני מגיעה הביתה ומרב עצבים חייבת ישר לכתוב בבלוג ואז אני אוספת את כל הבגדים שלי ורצה לכפרה. איך שהיא פותחת לי את הדלת אני מתחילה לבכות ולא מפסיקה. כפרה מנסה להבין מה קרה, אבל אני לא מצליחה להוציא מילה דרך הבכי. אז כפרה לוקחת אותי ואומרת לי "מה זה הרגליים השחורות האלה נשמה? את תלכלכי לי את השטיח הלבן שקניתי בהביטאט במשכורת שלמה, בואי מתוקה, אני ארחץ אותך". וככה היא לוקחת אותי לאמבטיה ורוחצת אותי כמו תינוקת קטנה ואני לא מפסיקה לבכות והמים שוטפים אותי יחד עם הדמעות.

ואז כפרה מכניסה אותי למיטה ערומה ומכינה לי כוס יין ואומרת "עכשיו תרגעי ותספרי לכפרה הכל" ואני מספרת והיא לא מדברת רק לוחשת מדי פעם "בן זונה", כשפעם היא מתכוונת לז'קי ופעם ליריב ואני כל הזמן מסכימה ואומרת "מניאק בן זונה מזדיין בן זונה מניאק" ובסוף אני נרגעת וכפרה אומרת לי "בבוקר נהיה יותר חכמות, בואי נלך לישון מתוקה" והיא מחבקת אותי אליה והציצי שלה נדבק לי לגב, אבל אני לא מתחרמנת כי אני עצובה מדי. אז היא משחקת לי בשיער ומלטפת אותו עד ששתינו כמעט נרדמות.

ופתאם בוםםםםם הדלת נפתחת ומומו נכנס ולוקח את כפרה בכוח ואני מנסה להפריד והוא מעיף לי סטירה ואני מההלם נשארת ככה על המיטה. ואז הם נעלמים לדירה שלו ואני נשארת לבד וחושבת על הכל. אבל לא עוברת חצי שעה וכפרה נכנסת על קצות האצבעות ואומרת לי "בואי מתוקה שלי, אנחנו עפות מכאן ומשני הבני זונה האלה". והיא מתקשרת לכמה טלפונים ומתחנחנת ואז סוגרת ואומרת לי מהר לעזור לה לארוז את כל הדירה. בשקט בשקט אנחנו אורזות הכל בארגזים ובשקט בשקט חמישה גברים עולים לדירה ולוקחים אותם, כולל הספות והריהוט וכל מה שבדירה. ואחרי הציוד אנחנו עולות למשאית ונושמות לרווחה.

כפרה מחייכת לנהג ואומרת לו "תודה גבר. תמיד ידעתי שאפשר לסמוך על רמת עמידר" ומדביקה לו נשיקה וקורצת לו ואומרת לו "אני חייבת לך ואני מבטיחה שתהנה מזה".

ואז אנחנו מגיעות למקום של מחסנים והגבר מרמת עמידר מראה לחברה שלו איפה לאחסן את כל הדברים של כפרה חוץ מהבגדים שלנו ואז הוא מגיש לנו שני כרטיסי טיסה לאילת ואומר "בואו, תכף הטיסה יוצאת" וככה כפרה אני מחכות עכשיו לטיסה שתצא עוד שתי דקות ושתינו עם הלאפטופ, כל אחד זה שהגבר שלה קנה לה. אבל הם כבר לא הגברים שלנו. אנחנו חופשיות ואנחנו לא חוזרות לעולם.

ועכשיו, קוראינו היקרים, אנחנו לא מוכרחות יותר לכתוב ובטח שלא נכתוב לגברים שלנו. אז אם מעניין לכם להמשיך לקרוא את ההרפתקאות של כפרה ושלי, תכתבו לנו כאן שנדע שיש מי שרוצה.

אז זה או שלום לתמיד או עד הפעם הבאה.

בברכה,

נשמה וגם כפרה שלידי שמוסרת ד"ש לכולם.