חם באילת, נשבעת לכם, רותח יותר משתי בחורות רותחות שעצבניות על הגברים שלהן. איך שיוצאים החוצה, מרגישים כמו עוף בגריל ממולא באורז שתכף מתחיל לבעבע. וואו וואו איזה לילה היה לנו. עוד לילה בלי שינה לכפרוש ולי.
איך שאנחנו נוחתות מהמטוס, במראה כוסית על שבאה לתפוס חתיכים, ישר מחכה לנו דרייבר, עם שלט ביד שאומר 'כפרה ונשמה - כבוד. בואו לכאן". כפרה מנענעת תתחת שלה עד אליו, הולכת בהליכה של 'שופוני יה נאס' ואומרת לו "היי, אני כפרה ומי כבודו?". ההוא מתבלבל מהתחת שלה ומהריסים שלה שמעפעפים לו בפרצוף בלי בושה ועונה "כבודי? יעני אני? מה? מה? אהה, אני הדרייבר שדודו המלך של רמת עמידר שלח לכם. בואו בנות, אל תדאגו, דודו דאג לכם להכל. יש סויטה, יש פינוקים, אתם רק צריכות לבוא וליות יפות".
כפרה מחייכת אליי וקורצת ואני מצד אחד בא לי לצחוק ומצד שני הלב שלי נקרע לחתיכות קטנות כמו בשר שיוצא ממטחנה, למה ישר אני חושבת כמה זה ישבור לז'קי את הלב. אבל אז אני נזכרת שאני שונאת אותו ובקומבינה שעשה לי וישר אני קופצת אחרי כפרה למושב האחורי של ה BMW ועושה פרצוף של אחת שזכתה בפיס.
נוסעים נוסעים נוסעים וכפרה מלטפת לי את היד כל הדרך ואומרת לי "אל תדאגי בייבי, כפרה תטפל בך עד שתשכחי מי זה בכלל ז'קי" ואני מסתכלת עליה שהיא ככה אשה חזקה ויודעת לסדר תעניינים שלה ומרגישה שהיא פתאם קצת שקופה לי ואני שואלת אותה בלי לתבייש "ואת? את תשכחי את מומו? את יודעת שאת מתה עליו" והיא העיניים שלה נהיות לרגע עננים אפורים ואז המבט שלה שוב צוחק והיא עונה "מתוקה שלי, עברתי את פרעה נעבור גם את זה וכן, אני מתה על מומו, אבל מומו פאסה בחיי. אולד ניוז". ואני יודעת שהיא משקרת לי ולעצמה אבל זה לא מכוונות רעות רק בגלל שהיא בהדחקה כמו שהיא קוראת לזה. ואני יודעת שאני לא אשכח בחיים את ז'קי אבל שאני צריכה לשמוח למה אחרת יצטרכו לאסוף את החלקים שלי מהריצפה כמו פאזל של 1000 חתיכות שנפל לריצפה וחלק מהחלקים לא נמצאו מעולם.
בסוף מגיעים. זה מלון שנראה כמו כמה בתים מעץ, "סגנון תאילנדי", כפרה ישר מסבירה ואנחנו מקבלות את החדר הכי עליון שמורכב משני חלקים ויש שם ג'קוזי בתוך החדר והמון פינוקים וסבונים וחלוקי רחצה. כפרה ישר שולפת טיפ ונותנת לדרייבר והוא עונה לה "חס ושלום וחס וחלילה, דודו אמר שאתם לא מוציאות גרוש מהכיס למה אתם אורחות שלו ובערב הוא גם יגיע ויקרע אתכם את העיר ועד אז הכל עליי. אני למטה מחכה רק שתוציאו ציוץ מהפה ואני מתייצב, אם לא דודו קורע לי תצורה".
סופסוף אנחנו לבד. כל כך חם באילת שאני מתאדה. "בואי נתפשט ונקפוץ לג'קוזי", אני מציעה לכפרה והיא ישר קופצת על המציאה ותוך שתי דקות אנחנו ערומות במהירות, כאילו ז'קי ומומו מחכים לנו לזיין לנו תצורה. כמה נעים במים ויש בועות שעושות בלו בלו ומדגדגות לי את הבפנוכו ומביאות לי אותה בחרמנות ואני מסתכלת בכפרה ואני רואה את המבט של הנמרה שלה ואני ישר יודעת שאני בצרות או שלא בצרות רק כאלה נעימות.
"בואי בייבי", היא אומר לי ואני באה ומחבקת אותה חזק "אנחנו לא צריכות גברים, נכון?", אני שואלת אותה ויודעת שהמבט שלי מלא עצב. "בטח שאנחנו צריכות מתוקה שלי, אבל הרבה מהם", היא אומרת וצוחקת ולוקחת אותי אליה ומושיבה אותי על הבירכיים שלה ובינינו מיליון בועות והאצבעות שלה עוזרות לבועות לדגדג לי את הדגדגן ואז כשאני כבר משתוללת וגונחת "אהההה אהההההה אחחחח", אז היא מרימה אותי לריצפה מעל הג'קוזי כאילו הייתי נוצה ופותחת לי את הרגליים והיא נשארת בג'קוזי ונותנת לי את הירידה של הלייף עד שאני מרגישה שאני מתה.
אני שוכבת שם מעולפת והיא קופצת החוצה ומלטפת לי את הפנים ואומרת "נפלא לראות אותך שוב מחייכת ילדה" ואני נמסה.
ככה אנחנו עוברות למיטה ואני יורדת לה וככה ששתינו כבר מסופקות טוב טוב אנחנו נרדמות. אנחנו קמות אחרי הצהריים וכפרה אומרת לי "יאללה בייב, תדפקי הופעה שתוציא את העיניים לכל הערסואתים האילתים. החיים שלהם לא יהיו חיים אחרינו". אומרת וצוחקת והצחוק שלה מדבק אז גם אני צוחקת. אני לובשת תחתון ברזילאי וחצאית מיני מתנפנפת וגופיית בטן שמראה לי את הפירסינג בפופיק וסנדלים יפים כאלה אלגנטים וכפרה לובשת מכנס לבן שלושת רבעי וגופיה לבנה צמודה שקופה שרואים לה מתחת את החזיה הלבנה מהתחרה ונעלי עקב של גוצ'י, שאני לא יודעת מי הוא, אבל נראה שכפרה מאד מתרשמת ממנו.
וכשאנחנו מוכנות נשמעת דפיקה בדלת ודודו המלך של רמת עמידר מגיע עם חבר, ראובן השרוט, שקוראים לו ככה למה מישהו שם לו פנס בפרצוף ולא נשאר בחיים. ויחד אנחנו נוסעים לחוות האלפקות, למה יש שם את המסיבת טבע הכי שווה בעיר. וכפרה רוקדת סקסי ומזיינת לדודו את הצורה בריקוד שלה וכל מי שמסביב מזיין בעיניים אותה ואני רוקדת מול ראובן ומזיינת במבטים את כל הגברים שמסתכלים עליי ואני בכוונה מסתובבת הרבה שיראו לי את התחתון הברזילאי החדש שלי, אבל אז אני נזכרת שז'קי קנה לי אותו במתנה ומתבאסת, אבל רק לרגע, כי דודו וראובן הולכים להביא משקאות ואנחנו מתחילות לקבל פתקים עם מספרי טלפון ועיניים מכל מי שמסביב כשאנחנו מתלטפות תוך כדי ריקוד.
ככה אנחנו רוקדות ומתחרמנות ופתאם דודו אומר "יאללה נלך לעשות פארטיה פרטית?" וכפרה לוחשת לו משהו באוזן ואני לא שומעת מה אבל היא רק אומרת שהיא הזמינה אותם לעוד שעה ושאני לא ידאג למה אנחנו לא שוכבות איתם גם אם יתהפך העולם. ואני שואלת אותה אם זה בגלל מומו והיא עונה שמה פתאם, זה רק בגלל שלא בא לה על זין הלילה, רק עליי. פחחח.
ואיך שאנחנו נכנסות לחדר כפרה מקבלת טלפון ממומו ואני מקבלת טלפון מז'קי והם מספרים לנו שהם באילת ודורשים שנגלה איפה אנחנו ומחרמנים לנו תצורה בדיבורים היפים שלהם ואומרים לנו שאנחנו הכלבות ששייכות להם ורק להם ומספרים שהם מתגעגעים וגם קצת מאיימים שנבוא הביתה ושהם ימצאו אותנו, אבל אנחנו רק אומרות שתכף יבוא הדייט שלנו ושאנחנו צריכות לסגור. ז'קי אומר לי "למה לך דייט ממי? את יודעת שאת לא רוצה אף אחד חוץ מהמלך שלך, תגידי תאמת שאת מתגעגעת לחגורה" ומומו אומר "כפרה בעיניים שלי, אל תעצבני אותי, את יודעת שהכוס שלך שייך לי ומי שנוגע בו מת, לא חאראם על הבחור?" ואנחנו שתינו יודעות שהם צודקים אבל לא נכנעות וסוגרות להם תטלפון כי לא נרגענו מהעצבים שלנו עליהם וזה לא שאנחנו נשים עצבניות, זה רק ככה שמעצבנים אותנו.
וכפרה מעדכנת אותי בפרטים של התוכנית שלה ואני מתחרמנת ואז דודו וראובן באים וכפרה מגישה להם בירות ופיצוחים ואומרת לדודו "גבר, הבטחתי לך שלא תצטער נכון? אז תכף בהופעת בכורה, נשמה וכפרה המהממות ומותר רק להסתכל ולא לגעת, למה יש לנו ולכם מילה של כבוד" והם ישר מסכימים ואנחנו נותנות להם הופעה שאתם מתים ושאנחנו נמות אם נספר לכם למה ז'קי ומומו לא סלחנים בעניינים כאלה.
והיום בצהריים ז'קי ומומו תפסו אותנו ועל מה שקרה שמה הם כבר יספרו. ואנחנו נורא נהנות באילת ומתגעגעות אליכם, רק שתדעו שיש סיכוי קטן וקלוש שמחר אנחנו חוזרות הביתה. זה תלוי אם מומו יכרע ברך באמצע הדיסקוטק ויבקש ממני סליחה.
אהה ושכחתי משהו חשוב - דון קיחוטה ליכלכת. אנחנו מזמינות אותך ככה לאילת, הזמנה שכל גבר היה מוכן להיות מאושפז בשבילה שבוע בבית חולים לחולי נפש ואתה אפילו לא עונה? זה כבוד זה?
פיספסת אה או אה או. חבל, דווקא אתה היית יכול להיות זה שצפה במופע שלנו, אבל לא לכולם יש מזל בחיים.
לפני 18 שנים. 10 באוגוסט 2005 בשעה 20:14
