הבלוג של נשמה וכפרה

למומו ולי יש הסדרים חדשים והכל היה נפלא עד שהוא עלה לי על העצבים היום.
קבענו שיהיה לי ספייס. אני מגיעה הביתה, נחה, קוראת עיתונים וספרים ובערב הוא נוקש לי בדלת ומזמין אותי לדירתו. פעם אנחנו אצלו ופעם אצלי ואיפה שאנחנו לא נמצאים, עשן עולה מהסדינים. מומו הסכים לספייס עד לשינה. "ספייס ספייס אבל הכפרה שלי ישנה איתי כל לילה", הוא קבע ואני אפילו לא רציתי להתווכח.

כמה שנפלא וכמה שהוא זיון המאה, ככה אני מרגישה שאני צריכה יותר מרחב.
אז היום אמרתי לו שהערב אני לבד ושהזמנתי חברה ושלא יציץ ושלא יבוא להפריע.

הזמנתי את ליאת, שהיא חברה ותיקה שלי ומזדיינת שלי לעת מצוא. היא הגיעה
בחצאית מיני מג'ינס וגופיית סבא, בלי חזיה. כולה פרוסה לפני כמו עוגת יום הולדת. צריך רק לזלול. דיברנו כמה דקות בשביל הנימוס עד שהתחלתי לשלוח ידיים.

"בואי הנה קטנה", אמרתי לה, כשאני מושכת בשרוול הגופיה. הצמדתי אותה אליי והדבקתי לה נשיקה צרפתית, עד שהיא התחילה לגנוח כמו חולת אסטמה בהתקף מתקדם. עכשיו היא כבר היתה בידיים שלי. "הקטנה התנהגה יפה?", שאלתי אותה והיא בצהלות שמחה סיפרה לי איזה ילדה רעה היא היתה. יחסית לבת 25 היא שיחקה את הילדה כמו שרמוטה מחונכת.

"אז מגיע לך עונש, אני מבינה?", שאלתי בטון חצי קשוח חצי מבודח.

"לא המלכה. בבקשה לא", היא התחנחנה.

"אני דווקא חושבת שמגיע לך עונש כבד", פסקתי. "גשי לשולחן ותרימי את החצאית, שנראה את התחת היפה שלך שעומד להפוך לאדום".

היא ניגשה לשולחן העבודה שלי, בצעדים כביכול מהוססים, משחקת אותה מפוחדת עד הסוף ולא מבינה שאני מריחה את מיצי תשוקתה עד אליי.

היא הרימה את החצאית וחשפה תחתונים ורודים, תמימים למראה. "הזונה מנסה לשחק אותה ילדה טובה?", שאלתי.

"לא המלכה, אני באמת ילדה טובה", היא אמרה. צחקתי.

על שולחני ניצב סט מוכסף של כלי משרד. שלפתי ממנו סרגל עץ ארוך במיוחד.

"את יודעת איך מענישים ילדות שהתנהגו לא יפה?", שאלתי.

"בסרגל המלכה?", ליאת השיבה בקול שהתחיל להיות מפוחד באמת.

"נכון מתוקה שלי. בסרגל. ואת תחטפי עד שלא תוכלי יותר", הסברתי.

הבטתי בישבן המכווץ, העסיסי, כעגבניה בשלה שתכף תקבל את הצבע המקורי שלה והתחלתי להצליף. ההצלפות התפזרו על פני כל ישבנה וליאת נעתרה להן בקיפצוף סקסי של התחת. ואז היא התחילה להתחנן "די המלכה, בבקשה די, כואב לי, אני אעשה הכל, רק תפסיקי את העונש הזה".

"תעשי הכל?", שאלתי, כאילו לא מבינה על מה היא מדברת.

"הכל המלכה, כל מה שתרצי", היא המשיכה בשלה.

"בסדר מתוקה. בואי נראה אם את רצינית. התנהגת כמו זונה? עכשיו נלמד אותך להיות לפחות זונה מוצלחת ולא סתם זונת רחוב. רדי על 4 זונה מיוחמת שלי".

ליאת מיהרה לבצע את פקודתי. העפתי ממנה את הגופיה. השארתי את החצאית מונפת כלפי מעלה. "בואי נראה אם הזונה שלי מיוחמת כמו זונה טובה", דיברתי כמו לעצמי כששתי אצבעותי חודרות לתוכה ללא הכנה מוקדמת. היא היתה כל כך רטובה. התחלתי לדפוק אותה עם האצבעות בעוצמה והפסקתי.

"המלכה תדפקי אותי עוד בבקשה", היא החלה להתחנן. "נראה לך שהזונה תגמור לפניי?", שאלתי בתדהמה. "לא המלכה, סליחה". ככה אני אוהבת אותה.

ציוויתי עליה ללכת על 4 עד לספה. התישבתי בנוחות וציוויתי עליה ללחוץ על פליי במערכת. "שיז אה מנייאק מנייאקקק", שיר הנושא של פלאשדאנס התנגן בקולי קולות. "תרקדי לפני המלכה שלך זונה, את צריכה לפתות אותי לזיין אותך".

ליאת הביטה נדהמת, אבל החרמנות שלה גברה על ההתנגדות. היא החלה לרקוד כשרק החצאית לגופה. "תתחילי לעשות לי סטרפטיז תוך כדי ריקוד", ציוויתי
והיא החלה לנוע בתנועות של זיון, פושטת מעצמה את החצאית. עכשיו היא רקדה ערומה, מנסה לחקות תנועות של רקדניות סטרפטיז מקצועיות. הגוף שלה נע בחן, בפיתוי. לרגע היא היתה נחש ולרגע סתם מישהי שמתה לזין. יכולתי לטרוף אותה באותו הרגע, אבל רציתי למשוך את ההנאה.

ואז היא עשתה סיבוב מהיר מדי ועפה לריצפה וכדי לא למצות את הרגע המביך, היא החלה לקום במהירות. "תשארי שם זונה", ציוויתי ונעמדתי מעליה. "תשארי ברגליים פתוחות כמו זונה טובה", מיהרתי להמטיר את הפקודה הראשונה "ועכשיו תפשיטי את המלכה שלך רק בעזרת הפה", הצטרפה אליה השנייה.

ליאת התישבה ברגליים פתוחות, פיה נצמד לריצרץ' החצאית שלי. היא החלה להסתבך אבל בסוף מצאה את התנוחה הנכונה והחצאית זלגה דרך מותניי עד לריצפה. עכשיו היא ניסתה להתרומם מבלי לסגור את הרגליים, מה שלקח לה שעה קלה. לבסוף היא עמדה והחלה מושכת ממני בשפתייה את הגופיה. נותרתי בתחתונים וחזיה. החזיה ירדה ראשונה, לאחר מאמץ רב ונותרתי רק בתחתונים. שפתיה של ליאת נלפתו לגומי החוטיני שלי והחלו למשוך אותו בזהירות כלפי מטה, עד שהעפתי אותו מעליי, רגל אחר רגל. "עכשיו עופי חזרה לריצפה", ציוויתי ועוד לפני שהיא הספיקה, עזרתי לה לעוף למקומה והתיישבתי על פיה. "לקקי את המלכה שלך זונה מיוחמת, תראי לי איזה זונה מנוסה את", הבהרתי לה בדיוק מה אני רוצה וליאת החלה ללקק בתאווה. הזונה ידעה בדיוק מה אני אוהבת. תוך דקה גמרתי בפיה בפעם הראשונה ובתוך הגניחות שלי שמעתי פתאם נקישה מוזרה.

חצי מעולפת ורועדת קפצתי ממנה ורצתי לכיוון הרעש. בקיר הסלון גיליתי חור הצצה, לא גדול, אבל מספיק כדי לראות הכל. עוד לפני שהספקתי להתפוצץ מכעס, נשמעה נקישה בדלת המחברת בין הדירה שלי לדירה של מומו. "מה?", עניתי למומו בצורה שהבהירה חד משמעית כמה אני רותחת. "קצת משעמם לי לבד, אפשר להצטרף אלייך ולחברה שלך?", מומו שאל כאילו הוא לא יודע מה קורה כאן בדיוק וכאילו לא צפה בנו בסתר בכל השעה האחרונה. "לא, אי אפשר", עניתי בזעם "וגם אי אפשר לישון איתי הלילה. נסחפת מומו, לא כיבדת את הספייס שלי. אני ישנה הלילה לבד וביי לך", אמרתי וטרקתי לו את הדלת בפרצוף, דואגת לנעול אותה אחריו.

רתחתי מזעם. איזה חוצפה. לחדור לי כך לפרטיות? להציץ באשה שבכלל לא רוצה בכך? מומו לא מבין גבולות ואני אצטרך להסביר לו אותם ושישכח מלישון איתי ולחבק אותי הלילה. אני צריכה זמן לבד לחשוב מה לעשות איתו.

ליאת לא גמרה וכבר לא היה לי חשק אליה. "תתלבשי", ציוויתי. "את תקבלי את שלך בפעם אחרת. הזונה שלי תלך הביתה רעבה ותבוא לעוד ושלא תעזי לאונן היום. ברור זונה?", הוצאתי עליה את העצבים שלי. "כן המלכה", היא אמרה, התלבשה, אמרה תודה והתפוגגה. לפחות גמרתי פעם אחת ואני לא הולכת לישון לגמרי רעבה. ומומו יצטרך להרגיע אותי הרבה לפני שאני אסכים לחזור לישון איתו באותה מיטה.

וואי איזה ימי עוברים עליי, כל כך קשים שאפילו לא כתבתי. המהפכה הצרפתית קטנה על המהפכה שיש לי בבטן מכל מה שקורה לי בנשמה.
מאז שדיברתי עם יריב בטלפון אני בתלבטות. כל יום הוא שולח לי smsים
וכותב לי כמה הוא מתגעגע וכמה הוא מחכה שנפגש. אני פותחת email ומגלה מכתב ארוך שמה הוא כותב לי כמה הוא אהב אותי וכמה ההיא היתה סתם וכמה שברתי לו תלב שלא עניתי לטלפונים וכמה הוא חיכה שנתיים שאני ארגע ולא שכח אותי לרגע.

טוב, טמבלית אני לא. משהו מריח לי כמו טונה פיש. שנתיים אתה לא מתקשר לבחורה אחרי שבגדת בה ופתאם אתה נזכר שאתה מאוהב בה? למה מי מת? למה מי עשה את נשמה באצבע ונשאר בלי שריטות? אז משהו כאן לא בסדר ומשהו הוא רוצה ממני, אבל זה לא מפריע ללב שלי לעשות גורו גורו עם כל מילה שלו והמניאק הבן זונה הבן אלף יודע לטפל בי במילים.

וז'קי שלי עצבני. מה זה עצבני? זועם. מה זה זועם? השור הזועם כבש לידו. הוא הולך ונותן בבעיטות לכל מה שזז ובלילה הוא לא ישן איתי. מאז שסיפרתי לו כל לילה יש לו פתאם עבודה דחופה במסעדה והוא חוזר מאוחר והוא לא הפליק לי אפילו אחת והכי גרוע הוא לא שם לי תחגורת צניעות בבוקר וככה אני מסתובבת לי חופשיה באוניברסיטה ובחיים בלי שום דבר שישמור את המה שמו הסודי שלי נעול ושמור מהעולם. ואם ז'קי משאיר אותי פרוצה ככה לכל עובר ושב אז המצב באמת גרוע.

אני מתגעגעת אליו, לחיבוק שלו, לחגורה שלו למילים הגסות שלו לאיך שהוא אומר לי "נשמה היית ילדה טובה היום? מגיע לך פרס שאני אקרע לך תצורה?" ולאיך שאני ישר מתרטבת מהמבט הזה שלו כשהוא מכניס את המפתח לחגורת צניעות שלי והמבט אומר "זה שלי אפחד לא יגע למה אני יקרע לו תצורה".

ויריב, כמה אהבתי את יריב, אם האהבה היתה בית, האהבה שלי ליריב היתה המגדל הגבוה בעזריאלי. איך הייתי רצה כל פעם מביתספר וכבר בשירותים של הבנות מורידה את התחתונים שלא לבזבז זמן עד שהוא יכנס לתוכי ואיך הוא היה ככה מלטף אותי בפנים ומנשק לי תעיניים שלי ושואל "החתולה שלי רעבה לשמנת?".

אז לקחתי היום את כפרה לים ועשינו שיחת בנות ולרגע היא אפילו הצליחה להחזיר לי חיוך לפנים ומה שהיה בים היא כבר תספר כשיבוא לה אבל אני רק יכולה לספר שחמישה חנונים שמתחילים אתך זה לא נעים.

ואחר כך חזרתי הביתה וז'קי עודפעם לא היה אז התקשרתי אליו והוא אמר שהוא עסוק ויחזור רק בשלוש ארבע בבוקר אז שאני לא יחכה וישן ישר על המיזרון כדי שאני לא יתעורר כשהוא חוזר.

ובא לי לעלות עליו בלילה וללקק אותו ולמצוץ לו עד שהוא לא יוכל יותר ויתקע לי תצורה ובא לי לעמוד מולו על 4 ולהגיש לו את התחת שלי הקפיצי כמו שהוא קורא לו ולשאול אם מתאים לי ככה על 4, אבל מה אם מחר אני יבחר ביריב? מה אם ליריב יש איזה הסבר הגיוני שירפא לי תפצעים הזרועי מלח שלי? יריב אדריכל. יריב מסודר. יריב ילד טוב עד שהוא ניהיה ילד רע בגלל נשים וז'קי ... ז'קי תיקן לי תנשמה ולימד אותי שאני רוצה גבר בדיוק כמוהו והלוואי שיכולתי להיות עם שניהם אבל לפני שזה יקרה ז'קי ישרוף ליריב את הבית ויתן לו לשחות שעה בירקון בדיוק איפה שהיה הגשר של המכביה.

אז יש לי שני גברים ואף זיון אחד כמו שצריך והלב שלי נקרע. אז במקום לבכות לי את הנשמה עכשיו אני יאכל פסיפלורה דווקא, למה אני לא אוהבת את כל הצפונבונים האלה שעושים הפגנות של יפי נפש בשביל כותרות והורסים תפרנסה לחקלאים המסכנים ואחר כך אני יחפוף בשמפו פסיפלורה ואמרח קרם גוף פסיפלורה ואדמיין את ז'קי ויריב מאכילים אותי ביחד בפסיפלורה ואחר כך משביעים לי תתאבון בצורות אחרות.

היום חזרתי מוקדם מהאוניברסיטה. ז'קי היה עדיין במסעדה, מטפל בפועלים הסיניים בכפפות של משי עם קוצים, כשהנייד שלי צלצל. "שלום יפה שלי. התגעגעתי", אמר הקול מהצד השני ואני הרגשתי איך הלב שלי נופל לתחתונים. זה היה יריב, החבר הראשון שלי והגבר היחיד ששכבתי איתו חוץ מז'קי, זה שנשבעתי לעצמי לא לחשוב עליו אפעם ולא ממש הצלחתי.

את יריב הכרתי כשהייתי בת 16. הלכתי להשתזף בחוף בודד ולפתע הוא הגיע. "מה ילדונת יפה כמוך עושה כאן לבד?", הוא שאל ואני הסמקתי מרב בושה. הוא היה גבוה וגבר ואני רק גיליתי שאני אשה. "בא לך להצטנן קצת בבריכה שלי? אני אכין לך משהו קר לשתות", הוא החל לפתות אותי עד שהסכמתי.

ליריב היה בית פרטי יפה ליד הים וליד הבית בריכה. הוא הציע לי לשכב על מיטת השיזוף, הביא משקה מרענן ונשכב במיטה לידי. הידיים שלו החלו ללטף אותי. עצרתי אותו והוא הבטיח לא לעשות שום דבר שלא ארצה ושלא יהיה לי נעים.
"ככה נעים לך מתוקה?", הוא שאל וליטף לי לאט את הפנים. הנהנתי. "וככה?" הוא שוב שאל, הפעם בלחש והחל ללטף לי את הבטן. תפסתי לו את היד. "אל תבהלי מותק, את רואה שאני עושה לך רק נעים", הוא הרגיע אותי והיד שלו המשיכה ללטף. כשהייתי כולי להוטה הוא החל לשפשף את הזין שלו בפתח הצר שלי, עד שלא יכולתי יותר להתאפק וביקשתי שיחדור אליי. כעבור כמה ימים הייתי מאוהבת ומכורה. "תפתחי את הרגליים, ילדונת שלי" הוא היה מבקש יפה וכל קיומי התרכז בין שתי רגליי כשהוא חודר ביניהן. אחר כך הוא היה מלטף את כולי לאט, עד שהייתי מתחננת שיזיין אותי חזק, שיאהב אותי, שיקח אותי, שרק איתו אני מרגישה אשה.

יריב היה החבר שלי במשך ארבע שנים, עד שיום אחד חזרתי מהצבא וגיליתי אותו עם בחורה אחרת במיטה. השתוללתי ויצאתי מהבית בזעם. הוא רץ אחרי וניסה לתפוס לי את היד ואני העפתי לו סטירה מצלצלת. הוא העיף לי אחת מיד בחזרה.
למרות שצלצל אליי מאות פעמים, לא עניתי לו יותר, כי בנשמה פוגעים רק פעם אחת וזהו אין דרך אחורה. הלב שלי היה מרוסק עד שהכרתי את ז'קי. במיוחד שנודע לי אחרי חודש שהוא הפך לחבר של אותה מזדיינת.

ועכשיו הוא בטלפון שלי. קורא לי שוב ילדונת, קורא לי שוב יפה שלו. לנתק גם הפעם? אני לא יכולה. יש לי את ז'קי ויש לי פצע פתוח שקוראים לו יריב.

"היי יריב, מה שלומך?", אני שואלת בטון אדיש ומרגישה שהלב שלי מפרפר כמו פרארי בתאוצה. "אני בסדר מתוקה שלי. עבר המון זמן, חשבתי אולי נרגעת כבר ואפשר לדבר", הוא משיב, כאילו לא עברו שנתיים. "נרגעתי ויש לי חבר חדש יריב, מה אתה באמת רוצה? למה התקשרת פתאם?", אני שואלת ומנסה לשלוט בעצבים שלי. "כי אף פעם לא הפסקתי לאהוב אותך, טפשונת", הוא אומר ומצניח לי שוב את הלב.

אחר הצהריים ז'קי חוזר, משחרר לי את חגורת הצניעות שלו ומתחיל ללטף לי את הכוס, מספר לי כמה התגעגע לכוס של הכלבונת שלו, כמה הוא חם עליי, כמה הוא תכף יזיין לי את הצורה וגם יטחן אותה באותו הזמן, אבל אני יבשה בשבילו בפעם הראשונה. "יאללה נשמה, תשפכי למלך שלך, מה קרה לך היום?", הוא שואל ומבין מיד שמשהו לא בסדר. אני לא מצליחה לספר לו ישר.

"את צריכה את החגורה כדי לספר למלך שלך?", ז'קי שואל בטון שבדרך כלל מחרמן אותי כל כך והפעם רק מפחיד אותי. "זה...זזזהה... יריב התקשר", אני מצליחה סופסוף לספר. "יריב, הבן זונה ששבר לנשמה שלי את הלב?", ז'קי נזכר, "מה המניאק רוצה? את רוצה שאני ילך לפרק אותו מאמי שלי?"
הוא ישר מציע פתרון אופרטיבי.

"הוא רוצה שנפגש ז'קי. הוא רוצה שנשב לדבר על הכל. הוא אומר שהוא עוד אוהב אותי".

ז'קי נושם עמוק. זה אפעם לא סימן טוב. זה אומר שהוא מנסה להשתלט על העצבים שלו שלא יתפרצו כמו הר געש וישרפו את העולם. "ומה ענית לו נשמה?", הוא שואל והקול שלו קר כמו קוביות קרח.

"עניתי שאני אשאל אותך. אתה מחליט ז'קי", אני עונה בעצב.

"ומה את רוצה שאני יחליט, נשמה שלי?", הטון שלו בוחן אותי וקצת מתרכך.

"אני רוצה שתרשה לי", אני עונה ללא היסוס, מפחדת מתגובתו.

"את עוד אוהבת אותו נשמה שלי?", הוא שואל.

"אוהבת ושונאת ז'קי, אני לא יודעת. אני יודעת שאני אוהבת אותך".

"נשמה שלי, לאשה יש לב גדול אבל יש בו מקום רק לגבר אחד. רק גבר אחד יכול להיות המלך של הלב של האשה שלו וזה או הוא או אני. אז מי המלך של הלב שלך?"

"אני חושבת שאתה ז'קי", אני עונה בכנות.

"חושבת? זה אומר שאת לא בטוחה אם זה אני או הוא?"

"לא ז'קי, אני מצטערת, אני לא בטוחה", אני משיבה וכמעט בוכה

"אז מה זה היה כל המילים על כמה שאת אוהבת אותי וכמה שאני המלך שלך? שקרים נשמה שלי?"

"לא אדוני. בחיי שלא. אני הכי אוהבת אותך שאפשר, אבל כשיריב התקשר זה גרם ללב שלי להתרגש, זה גרם לשנאה שלי להתחלש, זה גרם לי להתגעגע וכמה שאני שונאת אותו, אני חושבת שאני גם אוהבת אותו".

ז'קי מביט בי במבט מרוכז. הוא עוד פעם נושם עמוק עמוק עמוק. המבט שלו מאוכזב וכועס ואוהב ביחד. אני מתחננת שיגיד משהו, כי המבטים האלה שלו הורגים אותי. בסוף הוא מדבר: "טוב נשמה שלי. את תקבעי עם יריב ליום ראשון ואת תלכי ליפגש איתו בבית קפה ואת לא תזדייני איתו באותו היום, כי את לא תלכלכי את הכבוד של ז'קי כשאת איתו ואחר כך את תחזרי הביתה ואת תספרי לי הכל. ואם אחרי זה את תרצי שהמניאק ששבר לך את הלב יהיה המלך שלך, אני ישחרר אותך ואני יגיד לך שלום, אבל זה יהיה שלום ולא להתראות, למה עם ז'קי אין הזדמנות שנייה. אם את הולכת את לא חוזרת, מבינה כלבונת שלי?".

אני מבינה. כל כך מבינה וכל כך מבולבלת. כל כך מבולבלת שאני אפילו לא מתייחמת מהמילה כלבונת. ביום ראשון אני אפגש עם האיש ששבר לי את הלב, עם הגבר שאני הכי שונאת בעולם, הגבר שהכי אהבתי. הגבר שאני הכי אוהבת?

אני מרגישה כל כך שייכת לז'קי וכל כך לא מתאימה לו. אני מאוהבת בו מהכוס, מהתחת, מהלב ואני מעולם לא התגברתי באמת על יריב.

היה לנו כזה סופשבוע של צחוקים. בשישי בערב, אנחנו עם הפיסטוקים והכל ואני מנסה לפתות את ז'קי לקחת אותי למיטה והוא אמר לי "רגע עיוני, את קורעת לי את העור מהזין, תביאי אותה קצת בלראות טלוויזיה". אז ישבתי בשקט בכותונת קצרה ורק מדי פעם פתחתי רגליים כדי שהוא יראה מה הוא מפסיד.

ז'קי יושב לו ככה ומדפדפף בשלט ופתאם הוא נתקע על ערוץ 33 וצועק לי "וואי אני לא מאמין הנה הבלט ג'יזל". חשבתי שאני מתמוטטת מהרגליים מההלם וצעקתי "מההה?". "ג'יזל נשמה, ג'יזל, מה את לא מכירה? אין לך ידע כללי? לא יפה נשמה שלי, אני בחרתי אותך למה את טיליגנטית ולא רק כוסית".

ישר הוא סיפר לי את הסיפור של הבלט על הזאתי שלא רצתה את הנסיך כי היא חשבה שנסיכים רק דופקים וזורקים ואיך הוא התחפש לצייד ואיך היא גילתה והלכה וחתכה לעצמה את הצורה והתאבדה ואיך כל הנשמות של הנשים הפגועות באו בלילה לרקוד ולפתות את הנוטשים שלהן למות ורק ג'יזל הצילה את הנסיך שלה. ואני מנסה לפתות את ז'קי לטחון לי את הצורה והוא יושב מרותק ואומר לי "תראי איך הם מרחפות על הקצות אצבעות שלהם כאילו זה היה פרופלור".
ואז הוא מסביר לי על הרקדן רודולף נורייב שהוא המלך של הבלט כמו שז'קי המלך של התקווה ועל כל קורות חיים שלו ואיך היתה לו איזה ברונית שמימנה אותי ואני מצטבטת את עצמי לבדוק שאני לא חולמת ושאני באמת עם ז'קי וכמה שאני צובטת ככה זה באמת הוא. ואני מסתכלת ברקדן הזה עם הטייץ ואני בהלם איך גבר מוכן להוריד לעצמו את הכבוד ככה עם החבילה הזאת והגרביונים וז'קי במקום לעשות עליו קחחחחחח עושה לו כבוד.

בסוף הבלט נגמר וז'קי כמעט מביא אותה באורגזמה, אז מיד פיתיתי אותו שלא יגמור בלעדיי ובמקום זה שיביא לי אותה בחגורה. לא יודעת מה יש לי אני מכאב ואיך ככה התאהבתי בו ברגע. כל החיים שלי קיבלתי בסך הכל חמש סטירות לחי. פעמיים מאבא שלי, פעמיים מאמא שלי ופעם אחת מהחבר הקודם והיחיד שלי לפני ז'קי, יריב. אבא שלי הרביץ לי כי לא הסכמתי ללכת לרופא ובפעם השניה כי אמרתי בגיל 14 שאני פצפיסטית ושאני לא ילך לצבא והוא העיף לי תסטירה בטיל ואמר שהוא לא נלחם בכל המלחמות כדי שהבת שלו תצא פצפיסטית ותהרוס לו את המדינה. אמא שלי הרביצה לי פעמיים סתם ככה כי הבאתי לה את הקריזה ויריב? על יריב אני לא רוצה לדבר אף פעם עם אף אחד פוראבר אנד אבר, למה מכירים את השיר הירקון זורם ונשפך לים? ככה נשפכו הדמעות שלי ממנו כשהוא ריסק לי את הלב.

אבל נחזור לכאב, כי צריך שיהיה פה סדר ושאני לא אגלוש לי במחשבות כמו על שקית ניילון בחרמון. פתאם התאהבתי בחגורה. בפעם הראשונה דווקא ז'קי ניסה להעניש אותי למה עשיתי עיניים לרועי בשיעור והוא העמיד אותי ככה על 4 ואמר לי "עכשיו הכלבה שלי תחטוף עונש למה היא עיצבנה את המלך שלה ולא התנהגה כמו כלבה מאולפת וצייתנית ונאמנה". אז ישר התחרמנתי והתרטבתי ונעמדתי כמו שהוא רצה.

החגורה של ז'קי עבה ויש לה אבזם מוזהב בצבע כסף עם ציור של נשר. והיא ירדה לי על התחת בלי האבזם עוד ועוד ואני שותקת מההלם וז'קי מצווה עליי לצרוח ולגנוח כמו שהוא אוהב, אז ישר גנחתי אההה אההה אחחחח אבל זה לא יצא לי אותנטי, אז הוא הצליף עוד יותר, למה על ז'קי לא עובדים בעיניים.

כמו שאני ככה צורחת לי בנחת, ככה פתאם אני לא מרגישה כלום, רק רואה אור לבן. כמו שאני רואה את האור אני אומרת לעצמי בלב "אלוהים מה זה?" וככה כמו שאני שואלת אני שומעת "קראת לי?" איך שאני מסתכלת אני רואה שזה אלוהים שעונה. אמרתי לו "אלוהים מה אתה עושה כאן?" והוא ענה "מה אני עושה כאן? מה את עושה כאן?", ישר עניתי שז'קי הטיס אותי, כדי לתת לו כבוד ליד אלוהים. אז אלוהים חייך אליי ואמר לי "רק אהבה, ילדה, רק אהבה". שאלתי למה הוא מתכוון ואלוהים ענה לי שהוא מתכוון שאני חוסמת תלב שלי לאהבה שתהיה נוכחת. לא ממש הבנתי אבל הוא חיבק אותי בזרועות של אלוהים שאני לא יכולה לתאר לכם כמה שזה יפה ונעים ואז ז'קי שאל בלחץ "את בסדר נשמה שלי? את בסדר?" וישר התעוררתי עם חיוך של מלאכים.

סיפרתי לז'קי הכל והוא חיבק אותי ואמר לי שככה זה עם ז'קי, הוא מטיס נשים לעננים פירסט קלאס ואם הן גם רוצות אז ישר לאלוהים. אמרתי לו "ז'קי טוב חאלס לדבר איתי על נשים. אין יותר נשים, יש רק את הנשמה שלך ובשבילי אתה לא רק טייס אתה המלך".

אז ז'קי אמר שבסדר והיום הוא מוכן בשבילי הכל, למה יש לי חיוך של מלאך. ואחר כך נרדמתי והוא הלך לכפרה ולמומו ועשה להם קולות של טרזן ודפק חזק על החזה שלו, כי ז'קי שמח שהוא לא סתם דייל אוויר אלא טייס שלוקח את האשה שלו עד לאלוהים ואת זה אפילו טרזן לא עשה.

ימים מוזרים עוברים עליי עם מומו. מאז שניצחתי את נשמה ושכבתי איתה, מאז שהמתח ירד אחרי שאזקתי את מומו והבהרתי לו שאני אשה לצידו ולא מתחתיו, אני מוצאת את עצמי במין שמחה פנימית שלא הכרתי. אני צוחקת יותר מאי פעם, מזדיינת יותר מאי פעם ולראשונה, נהנית מהחיבוק של אחרי ומלישון ביחד.

בעבר גברים היו עבורי כמו פאקמנים שצריך להוריד עם האנטר. שכבתי עם כמה שיותר, בשביל הכיף, בשביל האינטרס או סתם כדי להפיג מתח מיני. עם מומו זה פתאם כל כך שונה שזה מפחיד.

לקחתי אתמול את כל החבורה לבית קפה כפרי באזור השרון. שולחנות עץ, מזרונים נעימים על ספסלים מעוצבים. צחקנו, היה שמח, נשמה ואני עשינו עיניים לתענוגם של הגברים. הגישו לנו את ארוחת הבוקר. מומו ישר אמר שאומלט נראה לו בדיוק כמו חביתה ואלה סתם פלצנים. ז'קי צעק שמה זה לחמניה אחת לכל בן אדם ומה זאת הקמצנות הזאת ויאללה שיוציאו מיד פיתות ולאפות וחלות של שבת. נשמה ואני רצינו לקבור את עצמנו באדמה מרב בושה, אבל בסוף החלטנו לצחוק על הכל ונהנינו. אני רק חושבת שאם פעם אצטרך לקחת את מומו לאחת מההשקות הרבות שאני מוזמנת אליהן והוא יקריץ לי כזה משפט, השם שלי ימחק לנצח מרשימות המוזמנים. מה אני עושה בכלל עם הגבר הזה, חסר ההשכלה הרשמית, בוגר כלא רמלה לדורותיו
ובעל המראה העברייני בצורה שבלתי משתמעת לשתי פנים?

אתמול הזדיינו בלי סוף. פעם ראשונה שגבר מצליח להפיל אותי מהרגליים. היתה אינטימיות, היתה שמחה, היו ליטופים ואז הייתי חייבת לומר לו: "מומו מאמי שלי, אתה זוכר שזה רק לעוד שלושה ימים, נכון?"

מומו הביט בי בהלם: "חשבנו שגמרנו עם הקטע הזה. אמרנו שזה ניסיון לשבוע, לא אמרנו שאת צריכה ללכת. טוב אם את רוצה לחזור הביתה אני יחזור אתך".

נשמתי עמוק ועניתי: "מומו, אני חתולת רחוב, לא מתאים לי להיות חתולת בית. אני לא בנויה למחוייבות הזאת, אני לא בנויה להיות עם גבר אחד ואני בטח לא בנויה לפעול כל הזמן תוך שיקולים על כבוד של מישהו אחר".

מומו נמתח: "הזין שלו מומו לא מספיק לאשה שלו? את צריכה שאני יביא בך את כל שכונת התקווה כדי שתיי מרוצה?"

"מומו זה לא העניין של הזיון. נפלא לי להזדיין אתך, אבל אני צריכה את הספייס שלי, את החופש שלי", עניתי.

"ומי ישמור עלייך בלילה כשאת מפחדת? מי יחבק אותך כל לילה כשאת חוזרת מהעבודה שלך?", הוא שאל

"מומו, אני לא מפחדת מכלום. ממה יש לי לפחד? אתה לא יודע שחתולות תמיד נופלות על הרגליים?", שאלתי.

"בטח שאת מפחדת מאמי שלי, את מפחדת מאהבה. אבל אין בעיה מאמי, יש לי שלושה ימים להוכיח לך למי את שייכת, למי הכוס שלך שייך. למה הוא מכור, זה לא ירצה יותר שאף אחד אחר יגע בו חוץ ממומו, מהידיים של מומו, הלשון של מומו והזין של מומו. כל החיימים נשים נלחמו עליי, לא נורא פעם אחת אני יריב על אשה, למה את שווה את זה".

ניסיתי להתווכח, אבל הוא פתח לי את הרגליים והתחיל לשחק לי בדגדגן עד שהתחלתי לגנוח ולהימתח ולהשתולל. "למי הכוס הזה שייך שרמוטה שלי?", הוא שאל. "לך, רק לך!", צרחתי, אבל רק בגלל שרציתי לגמור. "למי הכוס הזה מכור?", "הכוס שלי מכור לך, שייך לך, אני השרמוטה שלך", צרחתי לו יותר חזק, אבל רק בגלל שידעתי שאם אני לא מודה הוא לא ממשיך לזיין אותי.
ואז הוא חדר אליי ולא הפסיק עד שצרחתי לפתע שאני אוהבת אותו. לא יודעת מאיפה זה בא לי.

"כל חתולת רחוב רוצה בית מאמץ", מומו אמר, "גם החתולה שלי והחתולה שלי יודעת מי היד שתלטף אותה ותעניש אותה", הוא סיכם ואמר "בעוד שלושה ימים את לא תרצי ללכת לשום מקום. את שלי, את רק עוד לא יודעת את זה".

קשה לתאר מה חשתי באותו הרגע, אבל לומר שחשתי מרקדת על גג פח לוהט יהיה קרוב ביותר למציאות. החום, הנעימות, השריפה, הרצון לקפוץ ולברוח כל עוד אפשר.

כן, אני מאוהבת במומו אוחיון. לא, אני לא יכולה לאפשר לעצמי להשאר אחרי השבוע הזה. יש לי חיים לחיות, יש לי חופש שאני לא מוכנה לוותר עליו, יש לי קריירה ויש לי שם. פעם מומו אוחיון יהיה רק עוד סיפור על אחד משורת המאהבים שלי. אבל היום הוא צובט לי בלב.

ברור שאני ניצחתי, אבל אין לי זמן לספר. חמש דקות למקלחת. עידכונים בהמשך ואל תאמינו למילה של הפריחה!

יווווו איך אני בהלם. תכף תדעו למה כי אחרי שתבינו מה שקרה אתם מתעלפים. אני אחרי הקרב וניצחתי לה תנשמה, אבל מה שבא אחר כך - וואה וואה לא דמיינתי לעצמי שככה ז'קי ומומו יתקעו לנו תצורה ויביאו לנו אותה בהפוכה.

אבל לאט לאט, מה אתם ממהרים? אני זאתי שתכף צריכה לרוץ לסלון.

ז'קי ומומו העיפו את כל הרהיטים מהסלון ושמו לנו במקום זה מזרונים, למה אנחנו נשים ואסור שבאמת נפגע. אם הם היו יודעים איך נראה אחרי נראה לי שהם היו מוותרים על כל הרעיון.

לבשתי מכנסיים קצרצרים, כאלה שמראים לי חצי מהתחת, כדי שז'קי יתרכז בי כל הקרב. לבשתי גם גופיית בטן וחזיה כזאת קלילה מטריקו, שמראה כשהפיטמות בולטות. ונעלי התעמלות כי כמה שנעלי עקב זה יותר יפה לרגל, זה לא היה פרקטי. ידעתי שאני חייבת לנצח את השרמוטה (היום מותר לי להגיד הכל) כדי שהיא תדע לא לשם עין עוד פעם על הגבר שלי.

כפרה באה כאילו היא הולכת לתצוגת אופנה של קסטרו, אבל לא נתתי לזה לבלבל אותי. ז'קי הרשה לי להגיד הכל בקרב כולל קללות והשמצות בוטות. הייתי מה זה מאושרת.

עמדתי מולה ככה פנים מול פנים שתינו אגרופים קפוצים ואמרתי לה: "זאת היתה הפעם האחרונה שהסתבכת איתי, למה עוד פם אני רואה אותך מסתובבת לי בין הרגליים של ז'קי את גמורה".

היא הסתכלה עליי וחייכה אליי את החיוך הזה שלה עם האף למעלה שישר הביא לי את הקריזה וישר התנפלתי עליה. ז'קי ומומו ישבו על הספה עם הפיסטוקים והבטיחו לא להפריע.

איך שאני מתנפלת עליה היא מביאה לי רגל מתחת לרגליים ומעיפה אותי לריצפה. ישר תפסתי לה בשערות ומשכתי אותה איתי למטה. התגלגלנו ככה על הריצפה, מושכות אחת לשנייה בשיער, עד שאמרתי לעצמי : "נשמה מה את משוגעת? שכחת איך את יודעת לשרוט גבים? אז מה אם היא לא גבר, אבל היא מנסה לזיין לך תצורה וכשמזיינים לך את שורטת!", ישר התחלתי לשרוט לה תגב וזאתי ישר התחילה לצרוח כמו תרנגולת שחוטה ותקעה לי את הציפורניים המלאכותיות שלה בתחת. כמו שהיא מסובבת הציפורן נשארה תקועה בתחת אבל מופרדת מהאצבע שלה.

"שברת לי את הציפורן יה חתיכת חולירע" היא צורחת לי וישר מתנפלת לי על החולצה ומושכת אותה. אז השתחררתי מהחולצה והיא עפה. יותר טוב כי נהיה לי חם. כמו שהיא עפה, היא נותנת לי בעיטה ואני עפה אחריה. דווקא השארתי אותה עם החולצה כי יותר עדיף שז'קי לא יראה לה את הציצי, אז משכתי לה במכנסיים. היא נשארה בתחתונים, מה שגם לא בריא בשבילי כי היא כוסית הבת זונה, אז ישר הסתרתי אותה עם הגוף שלי, עליתי עליה עם הידיים והדבקתי לה אותן מעל הראש.

ישר ככה היא הסתובבה וסובבה אותי מתחתיה. הידיים שלה היו עדיין צמודות בידיים שלי, אז היא תקעה לי את הרגל בציצי. אאוצ' איך כאב אבל לא הראיתי לה. התחלתי לקלל אותה ולהתעצבן. "יה שרמוטה, יה מזדיינת, אני יראה לך מה זה". פתאם יד אחת שלה השתחררה וצבטה לי בפיטמה. ככה?
ישר צבטתי לה בכוס. היא צרחה. התחלתי לתת לה אגרופים, היא הביאה לי בשריטות, צועקת לי "בואי פריחלה, תראי לי מה את שווה", אז הראיתי לה ונתתי לה רסיה.

ראיתי בעיניים שלה שהיא רוצה לרצוח אותי. היא משכה לי את המכנסונים והסתבכתי בהם ונפלתי. היא צחקה. אני כבר לא היה אכפת לי מה ז'קי יראה ומה הוא לא יראה. קרעתי לה תחולצה. הזונה לבשה חזיה שקופה, אז קרעתי לה גם אותה. ישר התעצבנה, קרעה גם את החזיה שלי. התחלנו למשוך בפיטמות אחת של השניה ולהיות קצת אלימות.

בסוף חנקתי אותה, אבל מיד היא התחילה לחנוק אותי. ככה אנחנו חונקות אחת את השנייה ואף אחת לא משחררת ושתינו נהיות אדומות וקצת כחולות. בסוף ז'קי ומומ התעצבנו או דאגו או אני לא יודעת מה וצעקו לנו חלאס ומספיק, אבל לא הפסקנו. ככה חונקות ולא זזות. אז הם קמו בעצמם והפרידו ואנחנו כל אחת רבה על הגבר שלה ומנסה לבעוט ולהשתחרר ולהרוג את השנייה.

"יאללה תיקו", אמר ממומו, אבל אני יודעת שזה רק בגלל שהחברה שלו הפסידה. ז'קי ישר הסכים ואמר 'תיקו', למרות שהוא ראה את המבט רצח שלי.

"ועכשיו, יש לנו הפתעה בשבילכן בנות", אמר ז'קי ואני נשבעת שהחיוך שלו היה מרוצה עד השמיים. "מומו ואני החלטנו, שאחרי שאתם רבות אתם משלימות". לא הבנתי מה הוא רוצה להגיד בזה ואז מומו המשיך : "יש לכם חמש דקות לשתות מים ולהתקלח כל אחת ואז אתם באות לכאן ערומות ועושות למלכים שלכם אחלה שואו של התפייסות".

"מה?", אמרה כפרה כמעט מתה\

"מה??? השתגעתם???", אמרתי אני כמעט מתעלפת על המקום

מומו הסתכל לכפרה ושאל: "מלכה שלי, את עוד פעם רוצה לשבור לגבר שלך תמילה?"

ז'קי הסתכל עליי ושאל: "את מתווכחת כלבה שלי? שאני עוד פעם אשים אותך בתור שולחן פיסטוקים והפעם גם ליד כפרה?"

ישר הסכמנו.

ועכשיו אני בהלם. יש לי חמש דקות להתקלח ואחרי זה כפרה ואני עושות זיון פומבי לז'קי ומומו כדי לא לשבור להם תמילה.

אחח איזה בוקר יפה. הבוקר שבו אני אנצח את הפרחולה חד משמעית ולאלתר.
אחרי הקרב היא תזכר בגודל הטבעי שלה ובא לציון גואל ופרט לכך, מומו שלי יראה מה זאת מלכה אמיתית וז'קי יראה מה הוא הפסיד.

למען האמת יש לי חגורה שחורה, אבל לא בג'ודו. סתם חגורה שחורה של אסקדה שקניתי בביקורי האחרון בפריז. זה לא הופך אותי לפחות מסוכנת.
הלכתי הבוקר לפדיקוריסטית שלי, עשינו טסט לציפורניים הבנויות שלי, ציירנו עליהן וי שמעיד על ניצחון. שתיתי שתי כוסות מיץ תפוזים, לחזק את המערכת ורבתי עם העורך שלי, כדי שאגיע ממש עצבנית.

אחרי הניצחון אני מכינה הפתעה למומו. הפתעה רומנטית וסקסית, כי הוא יצא הכי גבר שיש וגבר שלא מפחד להגיד לי שאני מלכה, הוא הכי גבר בעיניי. במיוחד אם הוא אדון בעצמו.

כל הבוקר אני מתכוננת למכות עם כפרה ועושה אימוני כושר ומרביצה לסל כביסה, כדי להיות מוכנה לקרוע לכפרה את הצורה שתלמד מה זה להעמיד לגבר שלי.

וחוץ מזה, אתמול באתי לז'קי ואמרתי לו "אדוני, נמאס לי לכתוב לבלוג הזה. כל יום צופים בו בין 350 ל-407 איש ובקושי יש תגובות. זה מבאס".

ז'קי חטף את החלסטרה שאני מתעצבת ושאל אם אני רוצה שהוא יפוצץ כאן משהו. אמרתי שלא, חבל, בכל זאת יש פה כלוב יפה. אז ז'קי הרים לי את הסנטר והסתכל לי עמוק לעיניים ואמר: "למי את כותבת להם או למלך שלך?", אז ישר אמרתי שלו ונרגעתי אבל בכל זאת אני חושבת שלקרוא בלוג שאתם אוהבים ולא להגיב זה כמו לראות הצגה ולא למחוא ת'כפיים.

אבל אני כותבת למלך שלי אז בצהריים אחרי המכות אני בכל זאת אבוא לכתוב איך ניצחתי את הפלצנית ויצאתי גדולה ואיך היא תלמד מעכשיו להתרחק קילומטר מז'קי שלי.

מומו חשב שהוא שיחק אותה ושהוא הראה לי מי הבעל בית. אבל כפרה לא פראיירית של אף אחד ולא סוסה שמאלפים. כפרה אשה שעוד לא נולד הגבר שישלוט בה.

איך שמומו נרדם אחרי הזיונים, הדם שלי ביעבע, כי נכענתי לו. אמרתי לעצמי ככה? תכף הוא יראה מה זה. לבשתי חצאית מיני וטריקו, בלי חזיה ויצאתי לקניות.
עשיתי כמה טלפונים וחזרתי הביתה עמוסת שקיות.
נכנסתי לאמבטיה, מילאתי אותה במים פושרים, תלשתי עלים מורדים בצבע בורדו ומילאתי את האמבטיה, עשיתי כמה הכנות בסלון והערתי את מומו במציצה.

"מלך שלי, קום ממי, הכנתי לך הפתעה", אמרתי בחתוליות. ישר הוא תפס לי את השיער והצמיד לזין שלו שוב, אבל אני השתחררתי ואמרתי לו במתיקות "עוד מעט גבר שלי. תשמע, נמאס לי ממלחמות, אני נכנעת. אתה המלך שלי ותן לשפחה שלך להביא לך אותה עכשיו בפינוקים".

מומו חייך חיוך ענק של מנצח, אבל ניסה להיות לארג' ואמר : "כמה שאני אוהב אותך ככה זנזונת שלי. את מלכה כשאת השפחה שלי". לא אכלתי את החרטה הזה, אבל עשיתי את עצמי מתמוגגת ולקחתי אותו לאמבטיה. הוא נדהם מהעיצוב של הפרחים והנרות ונכנס בכיף להתרחץ. רחצתי לו כל מילימטר בגוף, העמדתי לו, שיחקתי לו, עד שהוא שוב כמעט גמר ואני שוב אמרתי "עוד מעט מלך שלי, תן לי לפנק אותך עוד קצת ואז תגמור עליי או בתוכי איפה שבא לך אדוני".

ההוא שמע אדוני התחרפן וישר הסכים. ניגבתי לו כל מילימטר בגוף, הלבשתי לו עם השפתיים שלי תחתונים והושבתי אותו בכורסה שלו בסלון. "בואי הנה כלבונת", הוא אמר ואני אמרתי שמיד. שבנתיים יתרווח ואני כבר מגיעה.

רצתי והחלפתי לבגדים של רקדנית בטן, שמתי במערכת את 'יה חביבי יה עיניי' והתחלתי לנענע כמו שלמדתי בשיעור של דליה ברמת אביב ג'. מומו השתגע, אני מנענעת והוא מנסה לגעת ואני לא נותנת. מתקרבת, נותנת לו להריח לי את הרווח בין השדיים וכשהוא מגיע לוקחת לו את היד מנשקת אותה ומזיזה הצידה, משגעת אותו, מנענעת מולו את התחת שלי ולא נותנת לו כלום.

בסוף נצמדתי אליו ככה מאחורה עם השדיים והוא כמו שתיכננתי העלה את הידיים מאחורה לתפוס לי את הפיטמות ואופס- סופרייז סופרייז - זוג האזיקים שהכינותי מראש לפת את שתי ידיו. סוף סוף הוא בידיים שלי.

מומו ממש התעצבן. חטף ת'חלסטרה. "תוציאי לי את האזיקים יה שרמוטה או שאת גמורה", "מהר תורידי יה מזדיינת או שאני מביא את כל התקווה לזיין אותך".
חשבתי לעצמי שהוא לא יגיב לזה בנעימות, אז הכנתי גאג. שמתי לו את הגאג בפה ואחרי שהייתי בטוחה שהוא לא יכול להוציא מילה אמרתי לו: "ככה מדברים לאשה שלך מומו? לא יפה ממי שלי, אתה חייב ללמוד קצת נימוסים".

השארתי אותו קשור, רצתי לחדר והחלפתי לבגדי עור ונעלי עקב דקיקות 20 ס"מ
איך שסיימתי היה צלצול בדלת. איזה עבד שפעם שלטתי בו כמשחק ונשאר בקשר ותמיד בא לבקש עוד. שמתי עליו מסיכה כדי שמומו לא יזהה אותו וישרוף לו את הבית. הורדתי אותו על 4 ושמתי לו קולר ורצועה ולקחתי אותו למרכז הסלון, מול מומו. מומו התחיל להשתולל בכיסא, אבל לא יכל לזוז. ציוויתי על העבד לקשור לו גם את הרגליים.

עכשיו ציוויתי על העבד ללקק לי את הנעלי עקב וזיינתי לו את הפה עם השפיץ.
אחר כך הפשטתי אותו ואמרתי לו לפתוח את התחת בשבילי. הבאתי סטראפ און וזיינתי לו את התחת. ההוא צורח "גבירתי גבירתי המלכה" ואני מזיינת. מומו כבר לא מנסה להשתחרר רק מסתכל בהלם. יצאתי מהתחת של ההוא ובאתי למומו, מלטפת אותו ושואלת אם הכל בסדר. הוא עשה לי מבט של רצח בעיניים אז אמרתי לו "לא יפה ככה ממי, עד שהמבט שלך מתרכך אני לא מורידה לך את הגאג. "

לקח כמה דקות אבל הוא התרכך, אז שחררתי לו את הפה ואז הוא אומר לי בטון של רוצח שכיר "תעיפי אותו מפה תוך דקה".

"למה מותק שלי? לך מותר לזין מולי שפחה ולי אסור לזיין מולך עבד? לא יפה ממי, אני עוד אחשוב שאתה פרימיטיבי ולא מאמין בשיוויון ועכשיו או שתתחיל להתנהג יפה לאורח שלנו או שאני נותנת לו לזיין אותי".

מומו ישר התנהג יפה, אבל המבט רצח לא ירד לו. אז נתתי לעבד להתחיל ללקק לי את שאר הרגל עד קרוב לכוס. מומו צעק "טוב יאללה תפסיקי מיד אני אתנהג יפה". הפסקתי מיד ושלחתי את העבד הביתה מהר לפני שמומו באמת יחטוף את הקריזה.

"זה לא כל כך נעים להכנע נכון מתוק שלי?", אמרתי בשקט. "גם לי זה לא נעים ממי. אני אהיה הזונה שלך והשרמוטה שלך וכל מה שתרצה, מהמקום שאני רוצה, לא מהמקום שאתה מכניע אותי, כי סוסה יש לך כבר באורווה וזנזונות היו לך מספיק. עכשיו יש לך מלכה ואם אתה רוצה אותי אז מה שקרה היום בכוח יהיה הפעם האחרונה שאתה עושה לי משהו בשביל להכניע אותי, כי גם ככה מותק, אני מתחילה להרגיש שאני רוצה אותך לצידי, מעליי והמלך שלי, אבל רק אם אני לידך המלכה".

אחר כך מצצתי לו והתיישבתי לו על הזין למרות שהוא ניסה לנער אותי וזיינתי אותו מלמעלה וצרחתי לו שהזין שלו הכי טוב בעולם ושאני לא רוצה אף גבר אחר ושאני השרמוטה שלו והזונה שלו ושאין - הוא המלך. עד שהוא נרגע.

דקה לפני שהוא גמר התחננתי באנחות "תגיד לי נשמה, תגיד לי". והוא שאל "מה?" ואני אמרתי "אתה יודע מה" והוא לחש "אני מטורף עלייך יה משוגעת" וגמרנו ביחד בפעם הראשונה.