הבלוג של נשמה וכפרה

מאז שחזרתי למומו לחודש ניסיון הוא לא מפסיק לנג'ס לי להפגש עם אמא שלו. ותאמינו לי, אני גרועה באמהות. איזה אמא תרצה לבן שלה אשה שהזדיינה עם חצי עולם והחצי השני עדיין פוטנציאלי? אשה שעובדת יומם וליל, אשה שמצטרפת בשתיים בלילה לפשיטות של המשטרה באזורי פשע ושהדבר היחיד שהיא יודעת לבשל זה לב של גבר? מה יש לי להפגש עם אמא שלו? היא יודעת לעשות שופינג בכיכר המדינה?

אבל מומו ביקש יפה. לא רק שהוא ביקש יפה, הוא שיחד אותי כראוי. נכנסנו למיטה בחמישי בערב, אני הייתי הרוסה מלסקר מה המשטרה לא עושה בתקופת ההתנתקות. מומו חיכה לי עם בקבוק שמפניה, השכיב אותי והתחיל ללטף אותי ואז לאט לאט שפך טיפות שמפניה על גופי וליקק אותן אחת אחת ואחר כך עשה לי מסאז' בכל הגוף עם השמפניה שנשארה. נטרפתי לגמרי. הערס הזה מטריף, אבוד לי.

אז החלטתי לפנק אותו בחזרה. השכבתי אותו על הבטן ונתתי לו את הליקוק שהוא ספיישל הבית שלי. ליקוק מהביצים ועד לפי הטבעת הלוך ושוב וכשהוא כמעט נטרף, ביקשתי שיתהפך על הבטן ומצצתי לו, מסתכלת לו כל הזמן עמוק לתוך העיניים, שיראה שאני שם למטה, אבל אני לגמרי למעלה מולו, בתוך העיניים שלו.

ואז, לפני שהוא גמר הוא יצא בבת אחת, חדר אליי בנגיחה והתחיל ללחוש לי שאני שלו, לבקש שאצרח את זה שאני הזונה הפרטית שלו, המזדיינת שלו ושאני אעשה כל מה שירצה כי הוא המלך שלי. צרחתי. קצת היה קשה לא לצרוח מהזיון החזק והנפלא הזה ואז גמרנו יחד.

בליטופים של אחרי, הוא הביט לי בעיניים ושאל : "התכוונת למה שצעקת כפרה יפה שלי? שתעשי בשבילי הכל?". הסתבכתי. אם אענה שכן, יכול להיות שאצטרך לעשות משהו שלא בא לי ואם אענה שלא, יצאתי שקרנית. אז משכתי זמן ואמרתי שכן. ואז הוא שוב התחיל "עיניים שלי, כפרה, אמא שלי לוחצת שאני יכיר לה אותך, תעשי טובה ותסכימי שנזמין אותה לשישי". הגוף שלי עוד רעד מהאורגזמה. הרחם שלי התכווץ מהתרגשות, אז באי שפיות זמנית אמרתי שבסדר, בשבילו אני מוכנה, אבל בתנאי שלא נשקר ולא נגיד שהתחתנו בסתר, אלא רק שאני החברה שלו.

כל השבוע מומו היה לחוץ רצח. הוא צרח על מזל שהיא לא מנקה מספיק טוב, הוא אפילו אמר לז'קי שהם ידברו אחורי זה כי הוא עסוק בלתכנן תפגישה. אני הייתי אחראית לאוכל, אז יצאתי ליוז'י וקניתי מעדנים וגם כלי אוכל חדשים וערכתי שולחן כבר בשישי בבוקר, כדי שמומומ ירגע.

אבל מומו לא נרגע. הוא התעקש שאקנה בגדים חדשים בלי מחשוף בכלל וביקש שאני לא אדבר גסויות לידה. התחלתי להלחץ גם אני. מה אני הולכת עכשיו להיות בחקירה של השב"כ? אני בדוקאית? מה קורה כאן? כולה אמא.

שישי בערב וסוף סוף היא הגיעה. אני לא אדבר על איך שהיא לבושה מפאת כבודו של מומו. איך שהיא נכנסה היא הסתכלה במנורה ופנתה אליי ואמרה לי "תגידי כפרה, למה את לא מנקה מנורות? תראי נתפס לך זבוב במנורה, אשה טובה צריכה לדאוג לכאלה דברים". שתקתי, בלעתי ואמרתי לה "נכון את צודקת". רציתי לתקוע את השפיץ של העקב שלי ללב של מישהו, אבל שתקתי.

עוברות דקות, היא שואלת ואני מדברת. היא מתייחסת למומו כאילו הוא פודל קטן וחמוד שעושה תעלולים בקרקס וכמה הוא מוכשר ואליי כאילו אני המפלצת מלוך נס. "תגידי כפרה, נראה לך שמתאים לאשה טובה להסתובב ככה בלילה איפה שהפושעים מסתובבים?", "תגידי כפרה למה את בת שלושים ולא נשואה? למה ככה כולם זרקו אותך?" והיא מדברת ואני מתחממת וכשהמנוע שלי מתחממם הוא לא מתקרר יותר עד שאני משתוללת, אבל אני נזכרת בזיון שלי עם מומו ובצמרמורת של האורגזמה ועונה לה בנימוס שהולך ונגמר לי.

מומו מזמין אותה לשולחן. היא שואלת למה יש אוכל של וז'וז'ים ולמה לא למדתי לבשל למומו שלה את האוכל שהוא אוהב. אמרתי לה שאני לא מבשלת. היא שואלת למה לא הדלקתי נרות שבת, אני אומרת לה שאני לא מאמינה באלוהים ואני מרגישה את מומו נקבר מתחת למפה שקניתי בגן העיר באלף שקל במיוחד לארוע ואותה מתנפחת כאילו היא עוד רגע תתפוצץ ואותי משתוללת מבפנים כאילו הייתי סופה בניו אורלינס.

בסוף מומו מבקש סליחה והולך לשירותים ואני יודעת שהוא לא הולך להשתין אלא להרגיע את עצמו שהוא לא יקבל התקף לב או יפוצץ משהו מרב עצבים.

ואמא של מומו אומרת לי בשקט "תגידי תאמת כפרה את חושבת להתחתן עם הבן היחיד שלי?".

ואני זהו, שבורה, לא יכולה יותר להתאפק, הטורנדו שלי משתחרר בלי דרך חזרה ואני מתחילה להגיד לה בטון של המכשפה שלי "לא אמא של מומו, אני בכלל לא מתכוונת להתחתן איתו ואל תדאגי, אני איתו רק כי הוא זיון של הלייף טיים ואני מתה על האורגזמות שהוא עושה לי בשרשרת וגם כי יש לו את הלשון הכי טובה בעולם וכשהוא יורד לי אני מתה, אז אל תדאגי, אני אזיין לו את הצורה חודש חודשיים ואסתלק לך מהחיים, אני לא אהיה האמא של הנכדים שלך ולא שום דבר, זה סתם ניצול מיני. נרגעת? יופי. כי אני לא. בייי"

וככה פתחתי את הדלת שמחברת בין הספייס שלי לבית של מומו וטרקתי אותה חזק במיוחד ונעלתי אותה אחריי ולקחתי תיק ונסעתי לים להרגע. יפה בים בלילה. ישבתי וחשבתי מה אני עושה עם מומו ולמה אני צריכה לעבור את התחקירים האלה כשאין לי שום רצון להתחתן או להביא ילדים איתו או בכלל. חשבתי שאני צריכה לעזוב אותו מהר.

הייתי כל כך מדוכדכת שלא התלהבתי מהמוזיקה ומזה שמתחילים איתי, הייתי כל כך בדאון שלא שמתי על זה שנעלי העקב של ורסאצ'ה שלי התמלאו בחול ואם זה לא דכאון, אני לא יודעת מה זה כן. לא חזרתי בלילה הביתה, ישבתי כך כל הלילה וחשבתי מה אני עושה.

ובבוקר... בבוקר זה כבר סיפור אחר, שאם מומו ירצה הוא יספר.