ווידויים מהתחתית

עשר דקות שיחה מרוכזת זה מספיק כדי לדחוף אותי לספק עצמי. מחשבות כמו- אני חתיכת שק של חרא, למה שמישהו אי פעם יסתכל עלי?! צצות באלימות של גל חום בקיץ 23.

ואז, מתוך זה, רומסת את המחשבות האוויליות האלו הידיעה הזוהרת, מהדהדת בעוצמה, שאתה אוהב אותי. שאתה רוצה אותי. אין לי שום ספק בזה. מספיק לי להיזכר בך, מחוסר מילים ברגע הפגישה שלנו. מספיק לי להיזכר במבטים שלך, בחיוך הזה שלך. מרגישה אותך.

מקווה שהשנאה העצמית הזו פשוט תתנדף כבר. אין לה מקום.

זה שאני לא כותבת, לא אומר שאני לא סופרת.

#חולהועצובה

וזה הדבר הטוב היחיד שאפשר להגיד על היום.

מותשת.

מתגעגעת אליך.

מפחיתה מינון.

ימים בבתי חולים, נגיד.

מה הקטע להפוך את זה למרכז רפואי? אפשר לחשוב שאין פה חולים.

אני עייפה, ורק אתה גורם לי לחייך בשניות, רק אתה עושה לי חשק ליצור ולעשות, למרות שבאמת, אני כל הזמן על סף דמעות.

אני אוהבת אותך.

עיר ישנה, לוהטת, עמוסה, זרה כמעט. עיר עם ריח אבק עתיק וים, עיר של מלחמה עתיקה.

ואתה שם, אוחז בידי, והכל טעים לי פי מיליון, והכל זוהר, גם בחושך, ואגלי הזיעה הם התמזגות של היופי שלנו. והכל רווי אהבה.

וכל העתיד נפרש לפנינו. כולו מלא חום רך וחדרים מלאים ביופי.

אפילו המיטה הנפרדות לא הפרידה את ידי מגופך, את ידך מגופי. 

מחכה שניכנס ביחד, לראשונה, למיטה שלנו.

מחכה שניכנס אליה כאיש ואישה, אחרי שניתן את ידינו, בקשירה הנצחית של נשמות.

וכל הלילות.

מאוהבת ואיתך.

כל היום הזה. מחר... מחר...

כמה הלב שלי מוכן, פתוח, רץ לקראתך.

רק תבוא.

לא סתם אני חוזרת שוב ושוב למים.

בחלום הראשון שלי עליך נסחפת בזרם הנהר. שחררתי מהגדה ונתתי לעצמי להיסחף. אל הים, צהלתי בחלום. אל הים, אל החופש!

כשבאת אלי תיקנת את בר המים בבית שלי. ככה, בפשטות. הכרנו אולי שבועיים-שלושה, ותיקנת לי משהו שהיה שבור יותר משנתיים. משהו שמנע ממני מים קרירים וצוננים בבית שלי, משהו שגרם לי לסחוב שישיות שבוע אחרי שבוע.

באת, תיקנת. המים שלי חזרו לזרום. זה היה הסימן השני, אחרי החלום.

בחלום הבא כבר ידעתי את מה שעדיין לא הסכמתי להודות בו. הוא הציע לי מים בטמפרטורת שתן וכעס שרציתי מים ממכונת משקאות. אחרי ההפצצה, לקחת אותי יד ביד ועלינו במעלית להביא לי מים צוננים. אז ידעתי. זה היה הסימן השלישי שלי. אתה האיש שלי, שהחזיר את הזרימה והחופש לחיי.

אני מודה לך ועליך על המים. החזרת לי את כוח החיים שהתייבש.

*חוץ מזה, הפסקתי עם הקפה בבוקר, ואפילו עם ליטר זירו ביום, שהרג את המערכת שלי לאט לאט. אתה שינית לי את החיים לטובה מהרגע הראשון.

ככל שהזמן עובר, אני רק צריכה אותך יותר. אני רק כמהה יותר לזמן המשותף שלנו, אני מתגעגעת אליך יותר, אני מבקשת אותך לעצמי בכל רגע נתון כמו מכורה.

מצד שני, תכף זה נגמר. תכף אנחנו מתאחדים. תכף החיים שלנו יארגו יחד, בלתי נפרדים.

רק 110 ימים.