לפני שנתיים. 15 בינואר 2022 בשעה 20:27
* אני וגופי- להיות אישה שמנה
* קופליה והשתקפות הדום היוצר עבור אחרים
ווידויים מהתחתית
כמו בכותרת. וגם סתם סיפורים.לפני שנתיים. 14 בינואר 2022 בשעה 17:39
בעיקר כדי לעשות, במידה רבה, סוג של ספרון כיס שיענה על כל השאלות האלו בבת-אחת, ולא אצטרך להסביר שוב איזו מין אישה אני.
מארכנה ועד מיניאטורה- גילום העולם באומנות והיוהרה שבזה
* תיסאוס והיפוליטה, אוברון וטיטאניה (מלכה שבויה)
* חוט שני מקשר- שזירת מוטיב סיפורי, ושימוש בבדס"מ
* כאב כמתנה
* פיתוי ומשחקי פיתוי- מבט על אומנות השכנוע
* להיות הורה ולמה לא אייג'פליי
* בדס"מ שעושה לי את זה (איזו מין שולטת אני)
* דת ואמונה
* מוזיקה, הומור ובעלי חיים- או למה אני לא סלקטיבית
* אומנות כערך, ולמה העיסוק ביופי הוא לא רק שטחי
* מתן שמות
אפשר להצביע בתגובות על הנושא המעניין ביותר ופרס חסר ערך ינתן לעונים נקודה.
לפני שנתיים. 12 בינואר 2022 בשעה 5:12
שלושתנו יחד, עפים קרוב מידי לשמש.
טסססס.
ריח של עור שרוף.
לפני שנתיים. 10 בינואר 2022 בשעה 21:13
מצברוח של ביוב.
לפני שנתיים. 10 בינואר 2022 בשעה 6:47
אני נותנת למחשבותיהם הטובות של האחרים ללטף אותי. אני נותנת לעצמי להיות רכה מאוד, ולא דוקרנית.
לפני שנתיים. 8 בינואר 2022 בשעה 14:43
אהיה בת 33.
לא חשבתי שאשרוד, מודה.
לפני שנתיים. 6 בינואר 2022 בשעה 13:59
כמו שולטת בכלוב.
בדרכי מהעבודה יש חצר ובה לפחות עשרים חתולים, מכל הצבעים והמינים, כולם חתולי רחוב.
תמיד דמיינתי שיש גם איזו יד שמאכילה ונשרטת ומותקפת על ידי העשרות הצובאים לפתחה, אבל אף פעם לא ראיתי את בעלת היד הזו- עד היום.
כפי שדמיינתי היא. בתחילה בכלל לא הבחנתי בה. כעוד אחת מגרוטאות החצר, בלויה מזמן, היא עמדה. בחצר עם שמש אחר צהריים חמקמקה, כפופה ולבושה במשהו שלא יכול להיות מתואר טוב יותר מ"בגדי בית."
כפופה על שולחן קטן מפלסטיק, סכין ביד אחת, וביד השנייה עצם לבן שמרחוק היה בלתי מזוהה. כשהתקרבתי הבנתי מדוע החתולים בוהים בה בכזה עניין.
דג.
דג טרי, ראשו ערוף, אבל נראה ככזה שנקנה בשוק כשהוא עוד חי, ועליו קשקשיו ועיניו וסנפיריו. הדג דימם באופן מאוד לא מפתה מאיפה שפעם היה ראשו. לי הוא לא נראה כמו אוכל, בטח לא כשהאישה דוחפת את אצבעותיה המלוכלכות אל הפתחים הפעורים שעשתה הסכין.
מיד חשבתי איזו מלאכה כפוית טובה. כמו של שולטת בכלוב.
החתולים כגברי הכלוב הרעבים, עזובים רובם, חתולי רחוב, שיעשו הכל כדי לקבל את המנה הבאה שלהם. הם בעצמם יאבדו עניין לחלוטין מיד אחרי שלא יהיה שם עוד דג. האישה שפותחת אותו מעניינת אותם כמו טיסות לחלל.
הדג כאקט הבדס"מי שמשביע את הרעב. הוא מלוכלך, נא, מסריח. זה לא כמו דגים שקונים בחנות, שעברו הקפאה וניקיון-מפעל ויצאו לשוק מדוגמים כמו בפורנו-אוכל.
זה דג שוק, זול מה שהיה בהישג ידה של האישה וקצת יותר אותנטי מכל אותם דגים קפואים שמפומפמים מסחרית לצלחות של חתולי שמנת. זה גם לא מה שאוכלים חתולים "וניליים" עם בית, שזה אוכל קשה בטעם דג.
והאישה שפותחת את הדג...
האישה הזו היא אני.
רק רוצה שתהיו שבעים ושמחים.
לפני שנתיים. 5 בינואר 2022 בשעה 19:47
Three blind mice, three blind mice,
See how they run, see how they run,
They all ran after the farmer's wife,
Who cut off their tails with a carving knife,
Did you ever see such a thing in your life,
As three blind mice?
ואיפה הסכין שלי?
לפני שנתיים. 4 בינואר 2022 בשעה 9:20
כבר עשרים דקות שאני פורמת ובוררת, מנסה לסדר את הצמר הארוך עד אינסוף כמעט, בצבע ירוק עמוק של יער עד.
דווקא עכשיו, דווקא הצבע הזה, מדבר כל הנצח. הרי זו הסיבה שאנשים הכניסו עצי חג לבתיהם מלכתחילה. הירוק הנצחי, למרות החורף השואג בחוץ, אמור היה לסמל את החיים בתוך המוות.
אני פורמת כי אני נמנעת מעשייה. אני אמורה לעבוד, או לאכול, או לסדר את הבית, או לתקשר עם אנשים, או לצפות באיזו סדרה ריקה בנטפליקס.
במקום זה אני חושבת על הנצחה. אמא שלי גוססת. בדיוק לפני הפרימה קיבלתי הודעה שעל אף שהניתוח הצליח החולה, ובכן, תמות. ולא עוד שנים רבות, אולי אפילו לא שנים. סבב כימותרפיה עומד לפנינו, אם היא תחליט שהיא בכלל רוצה סבב כזה, פעם שנייה בחייה.
אני רוצה כל כך להנציח, וחשבתי בתמימות מה על להקליט אותה במכשיר הנייד שלי. פשוט להנציח שיחה בינינו, שבה היא מספרת לי אחד מעשרות סיפורי חייה הקטנים, על אבא שלה, כל הילדות, על הטיולים, ועל אבא שלי. את אבי לא הקלטתי, ואני יודעת שהוא רצה שאקליט. כל סיפורי חייו נטמנו איתו, ולי נשארו זיכרונות שמתחילים להתערפל. בכל זאת, שבע שנים.
למה אני לא מנציחה? למה אני לא באה אליה לאחת השיחות הארוכות האלו, כמו שהיתה לנו ממש אחרי שאבי נפטר, באירוע הנצחה של חבר ילדות שנהרג במלחמה? אז דיברנו על מוות, והסברתי לה את דעתי, והיא היתה כמו ילדה שמוכנה לספוג את כל הרעיונות האלו כי אולי תהיה בהם נחמה, וכי היא באמת לא יודעת.
למה אני לא מנציחה?
אני מתביישת לבקש ממנה.
אני גם בורחת מהמוות הזה.
בורחת לחוטים ירוקי עד שאותם אפשר לפרום, ויש להם פתרון.
זה לא בסד"מי. לא אכפת לי. אני לא חייבת לכם כלום.
לפני שנתיים. 4 בינואר 2022 בשעה 7:09
חלמתי שהייתי אישה שחורה, באמצע ריב משפחתי רווי יצרים שכמובן סבב סביב מי בגד במי.
אחרי זה חלמתי שאני אני, וגבר מבוגר ממני בהרבה ניסה להוריד לי את התחתונים מתחת לגשר בטבע. זה היה כמעט בהסכמה, העניין הזה. כאילו, רציתי אותו מאוד, אבל לא באותו הרגע מתחת לגשר. הוא נצמד אלי בדוגי, זה מה שוודאי.
ואז הסרטון הזה-
https://www.xvideos.com/video48939285/old_man_hardcore_fucking_young_girl_fucks_her_pussy_and_mouth
#דבריםשלמחזור