אמרת שחשבת עלי, שפתאום בא לך לספר לי משהו קטן, לשתף אותי במחשבות ובחוויות שלך.
אמרת שהיה לך "קרייב" לדבר איתי, ולשאול אותי מה אני חושבת על הים.
מה אני חושבת על הים? שהוא מפחיד ואדיר מכדי שנוכל לתפוס אותו, שהוא נורא, שהוא קורא לנו, שהוא ראשוני.
שהוא מזכיר לי תמיד את תיאמת, שגופה נקרע לשניים כדי ליצור את השמים, כדי ליצור את הים.
אני חושבת על אלוהים היהודי שהפריד מים שמעל ומים שמתחת.
אני חושבת על מפלצות ים של לאבקראפט, של מלוויל. אני חושבת על יונה ופינוקיו.
ואני חושבת על לידה, על מי הרחם, על הרעם של הגלים שכל אדם נוצר בתוכו. אני חושבת על שאיפה לשוב לרחם הזה, המוגן, המימי, החשוך.
ואני חושבת על מוות, על המים שמכלים את הנפש, על הגלים שזרמו בין כפות רגליי בכיתה, שחורים וסוערים, מקציפים. ים בסערה, בגשם, ברוח.
ולפעמים בא לי להגיד לך, סתם, אני חושבת שהים זה כיף וזה הכל.
