ווידויים מהתחתית

פתאום הבנתי שבעצם אתה זר. מאונן בדרכך, בחלומות, על נתחים ממני שאתה רואה משתקפים דרך אלפי זכוכיות מעוותות. אתה שומר לך את הנתחים בקופסאות שנעולות ממני. אתה וכחול הזקן משאירים לי לשוטט בארמונות ריקים, ששייכים לאחרות, וקול הלחישה מפתה אותי לחדר האחד שאל לי להיכנס אליו.
אני זרה בביתך, והנה אתה מחזיק בתלתל שיערי, קצוות שיער שחורה קשורה בסרט אדום, בארנקך, בכרית ראשך.
גם אם לא תגיד לי שוב מילה חמה, עדיין אהיה שם, בחדר שבו נעלת אותי, הרחק ממני. כמו נשותיו האחרות, מפורקת לגורמים מתוך סקרנותי. מסודרת במגירות. תלויה לייבוש. נשכחת בארון גבוה בקופסת נעליים ריקה.