מצאתי את עצמי כחלק מצוות קטן של מרגלים, הפועלים נגד הרוסים. לא ממש ברור לאיזו מדינה היינו שייכים, רק שהיא אירופאית. היו בצוות עוד שלושה ארבעה גברים, ועוד אישה אחת מלבדי. היא היתה יפה מאוד, כמו נערת פיתוי כזו, עם שיער ארוך ואדום ויפה.
דיברנו על הפעילויות שעלינו לעשות, ובאיזשהו שלב יצאנו לדרך. הרעיון היה להשתמש באיזשהו גשר כדי להתקין מתקן הקלטה מחוץ לדירה של דיפלומט רוסי. היינו אמורים להתקין את המתקן מבחוץ, לכסות אותו כך שיראה כמו חלק מהבניין, ולפתות אותו לא לדווח על המתקן למשטרה החשאית כדי שנוכל להאזין לשיחותיו. היה ברור שאם הפיתוי לא יעבוד, אז הכוח יעבוד.
ירדנו למטה בגשר, בסוג של מתלים כאלו מעל נהר רחב. כולנו היינו שם חלקנו על הגשר, מישהו אחד או שניים ירדו להתקין. דיברנו על התוכנית ואז הגיעו הרוסים. הם דחפו אותנו אל הנהר, עקרו את המקלט מהקיר, והכניסו אותנו אחד אחד כפותים לתוך צוללת שהיתה בנהר.
מישהו דחף אותי ונפלתי, לא הצלחתי להיכנס לצוללת (היה חושך, ורק הפתח שלי היה מואר. משום מה היה לי ברור ששמו את הגברים ואת הנשים בנפרד, ושהפתח האחורי הוא עבור הנשים.
הצוללת התחילה לשקוע ולהיעלם, ואני והבחורה השנייה נשארנו במים. כנראה מישהו הגיע מהצד שלנו לחילוץ, והרוסים פשוט ברחו עם מה שיש, המרגלים הגברים שתפסו.
במים, הסתחררתי, שקעתי, ידעתי שאני צריכה לדחוף את עצמי המון למעלה, ששקעתי רחוק. זה היה אמצע הלילה והיה כמעט בלתי אפשרי למצוא מה למעלה ומה למטה, אבל הצלחתי, ושחיתי, ושחיתי, ועוד קצת. החזקתי את הנשימה מתחת למים ועליתי עד שבסוף אחרי מאמץ אדיר יצאתי מעל המים, נושמת ומשתעלת ונחנקת. גם הבחורה השנייה הצליחה לעלות, אך היתה חצי מעולפת. תפסתי אותה והצלחנו לעלות שוב על הגשר (היו שם מדרגות), אבל לא היה זמן להתחיל לדבר כי היו שם עוד כמה מרגלים רוסים שרצו לתפוס ספציפית אותנו. התחלנו לרוץ בחזרה לדירת המסתור שלנו.
וככה התעוררתי. בורחת ממרגלים רוסים.
שיהיה לכולם יום פורה ומוצלח ואל תרוצו אם יורים עליכם אתם כבר יודעים למה.
