בחלום האחרון היה רוצח. הוא עשה כל מיני מניפולציות על אנשים באמצעות הודעות כתובות. אמר לאישה מסויימת לעמוד במקום מסויים בשעה כלשהי, ואם היא לא עשתה כדבריו, מישהו רנדומלי היה מתפוצץ כתגובה. אם היא לא ענתה כפי שציפה, מישהו היה מת. היא בסופו של דבר מתאבדת, ואני מתחילה לקבל את ההודעות. אני לא מספיקה לחשוב או להגיב, ואנשים סביבי מתפוצצים. בסופו של דבר אני אפילו לא עונה להודעות, מישהו אחר עונה במקומי, והן קופצות כל כך מהר שאני לא מספיקה לקרוא, אבל מי שזה לא יהיה שמגיב, מסכים להכל, כל דבר שהרוצח רוצה, בלי בכלל לחשוב על זה.
משם הבוקר יכול להשתפר רק במעט. אחרי שקמתי, והצלחתי להלביש את הילדה לגן, והצלחתי להוציא אותה מהבית עם מיליון פרצופים של ילדה שרוצה להישאר במיטה, אחרי קרבות תלמידי הנהיגה שמשום מה שישי הוא יומם, אחרי שתפסו לי את החנייה, אחרי כל זה- קקי של ציפור. כאילו אני לא מאחרת עוד רגע לעבודה ומתגעגעת לקפה כמו לסמים.
כל זאת ועוד! המקלחת סתומה ומים בכל מקום. ואתה לא מרגיש טוב, מה שגורם לי להרגיש לא טוב. ובקושי ישנו בלילה מרוב געגוע.
איזה מזל שאתה קיים, שדיברנו הבוקר, שנתת לי כוח ואור. איזה פלא זה לאהוב ככה.
