ווידויים מהתחתית

זה כלום ושום דבר. מה זה 116? כל כך מינורי לעומת כל הזמן שלא היינו יחד.

היום רווי בך. קשה לי לראות אותך מתגעגע וכואב, בדרופ אותו אני חווה לעיתים קרובות. זה מה שגרם לי לכתוב לך את זה היום, ואולי להפוך להרגל יומיומי. לספור את הזמן לאחור. 

116 ימים זה תאריך שרירותי. סתם מספר. ועדיין... עדיין ממלא אותי בתקווה לגבי העתיד.

גם היום אספתי דברים מרחבי הרשת שחשבתי שיעניינו ויצחיקו אותך. גם היום תיארתי לך את הבית שלנו (עם הפינה הצומחת במקלחת).

כל יום אנחנו מתקרבים לזה, ליום שבו נתאחד ולא נהיה עוד בנפרד לעולם.

ביום ה-106 אתעורר לצידך, וזה שווה את כל הימים בין לבין. זה שווה הכל. זה אפילו שווה את האימון הגופני ב23:00 בלילה. הכל שווה את הפגישה הבאה שלנו, אהובי, ליבי.

כל הגעגוע הזה שווה את היום שנצטרך להתגעגע רק עד הלילה, עד מתי שנרדם יחדיו חבוקים.