ווידויים מהתחתית

יום יבוא, בקרוב, ולא אהיה כאן ליותר מכתיבה יומית קצרה וצוננת.

זה לא אתם, כלוב יקר, זו אני. זו אני שבוחרת לחיות במציאות, ולא מול מסך. כן, אני עדיין כותבת, וכן, אני עדיין אהיה פה לשפוך דיו דיגיטלית על מסכים זרים (ועדיין לא אעלה תמונות).

אני רוצה לחיות כמו שדיברנו, כמו שחלמנו, ביני לבינך. אני רוצה לחיות בתוך חיים. עם כל הבלגן של זה, הרעש, קרקורי הלב. אני רוצה לילות מלאים ברחשים זעירים של נשימות של ילדים, וחיות מחמד, וצמחים צומחים. אני רוצה לשמוע מבחוץ תנים קוראים, רמיסות רגל של קיפודים ודורבנים וחזירי בר, רוצה את הצפרדעים והצרצרים והציקדות. אפילו את הרוח אני רוצה נאנחת בחלוננו הפתוח, הופכת לחלק מחדר כלולותנו.

אני רוצה, וכן יהי.

כמה טוב שאתה איתי :)