בדרך כלל אני לא כותבת אח מפרסמת שני פוסטים באותו יום, אבל הרגע התעוררתי מאחד החלומות האלו שחייבים לכתוב עליהם.
זה התחיל מהעבודה, וכרגיל, חלמתי שיש לי איזה כשלים טכניים ואני לא מצליחה לעבוד, ואנשים מחכים לי ואין תקשורת, לא מצליחה להתחבר לעבודה. יש לי בלגן על השולחן, אין לי איפה לשבת, ואני כל הזמן לחוצה מהזמן שעובר ואני לא מצליחה להתחבר. זה לגיטימי, אלו חלומות שיש לי הרבה, כשלים טכניים שמונעים ממני לעשות את העבודה שלי, אבל אז... אז אני עומדת באיזה רחוב מקורה, ויש מעלי קשת כזו של אבן, ופתאום כולנו יודעים שתכף תהיה רעידת אדמה.
האדמה מתחילה לרעוד מתחת לרגליים שלי, ואני מחזיקה את הקיר. זה משעשע, בהתחלה, כי הקרקע מרגישה כמו גל, ואז מגיע הרעש. מחריש אוזניים. אני מחזיקה חזק את הקיר והרעידה חולפת, ומישהו שם אומר לי ללכת לחפש מקום אחר אבל ברור לי שיש אפטר-שוק. אני נדחקת, ופתאום אני על איזו מרפסת ומתחתיי ים שחור. לצידי קירות בתים. הכל שחור וחשוך, אבל אני מסתכלת על הים ויש שם גל עצום, בגובה של הר, טס לכיוון העיר, לכיווני. אני מנסה לברוח בחזרה לעיר אבל יודעת שמאוחר מידי והגל שוטף אותי ומושך אותי למצולות. איכשהו, אני מצליחה להישאר מעל פני המים, מנסה לברוח, אבל יש גל נוסף, צונאמי, עצום כמו הקודם או שזה בעצם הקודם, והוא מתנפץ ומרסק אותי, הגוף שלי מושלך על בניין שחור ורטוב, ואז התעוררתי.
