ווידויים מהתחתית

וכל ציוץ ציפורים הוא תרועת קרן הקורעת שערי שמים. כל שמש מפציעה היא אטום מתפוצץ.

כל לילה הוא החיים עצמם, הסיפורים שנרקמים בחשכת אי-הידיעה, ההתרגשות שבנסתר. בא האור שוטף את האמונה מאיתנו, מותיר לנו רק ידע בהיר, ברור.

אני מעדיפה להיות בלילה, באמונה, בתקווה שדברים עוד יכולים להשתנות, שאפשר להוסיף עוד עמודים לסיפור הזה.

(הכותבת לא כתבה היום, והיא מאוכזבת מעצמה ומבזבוז של יממה שלמה)