זה התחל ממסיבה בלילה, שני בחורים התחילו איתי בו זמנית, ושאלתי אחד מהם למה הוא מתחיל איתי, שכביכול אנחנו מכירים מהילדות, אבל מעולם הוא לא ניסה. הוא אמר שסתם התחשק לו. רגע אחרי אני רואה אותו מרוח על גבר אחר, שיכור, יודעת שזה היה רק חרמנות רגעית.
אני ממשיכה למסיבת יום הולדת בגן של הילדה, ואני מחפשת ומחפשת אותה, אבל פוגשת מלא אנשים לא קשורים (אף אחד שאני מכירה). בסוף אני מוצאת שהיא הביאה איתה מהבית חצי מהצעצועים שלה, ואותה, ואני רוצה לקחת אותה לבית שלנו. במקום זה, נעשה ערב שוב, ואני עולה איתה במדרגות לבית הישן שלנו בקיבוץ. אני שומעת הדי פיצוצים ואני ממהרת איתה במדרגות, למרות שלא התכוונתי לעלות הביתה בכלל.
הבית בהתחלה נראה ריק, אבל אז אני רואה את אמא שלי על הספה, צופה בטלוויזיה בחדר חצי חשוך, אני שואלת אותה אם היא לא שמעה אותי קוראת לה והיא אומרת שלא, היא היתה עסוקה. על מזרון על הרצפה אני רואה את אבא שלי, והוא נראה מוזר, כאילו הוא שק של תפוחי אדמה, כאילו הוא עוצב מחיר מבפנים. אמא שלי אומרת שהיא מבלה עם אבא ואני דיי בחרדה אומרת לה: אבל אמא, אבא מת לפני המון שנים, שמונה שנים. היא אומרת לי שזה נכון, אבל היא החזירה אותו. היא אומרת שזה בסדר. מאחורי אני שומעת אותו אומר שזה בסדר כל עוד לא עברה שנה, כל עוד לא עברה שנה אפשר לחזור, והוא מחייך חיוך דבילי, וזה בכלל לא אבא שלי בפנים.
אני מחליטה לצאת משם ואני רוצה לחזור הביתה, עם הבת שלי, אבל אני כבר בבית, רק שזה בית ריק באמת, עם קירות לבנים חשופים, וזה כביכול הבית שלי, אבל כמו דרך המראה, הכל הפוך. שום דבר לא במקום הנכון. אני מתחילה להיות היסטרית צועקת "לא! לא! לא!" בינתיים הבת שלי נעלמה ואני ממשיכה לחפש איך לצאת, ואז אני רואה את עצמי במראה בזווית העין ואני יודעת שזה חלום כי הדמות שלי מטושטשת. אני מנסה לשבור את המראה מעל הכיור וזה לא עובד. אני ממשיכה פותחת את השירותים ויש שם אותי אחרת, מטושטשת, באמבטיה, דרך מראה. היא לא יכולה לפגוע בי, ובכל זאת אני מתחילה לצרוח אבל שום קול לא יוצא ממני.
אני צועקת שאני רוצה לצאת, תנו לי לצאת, מכה את הקירות והמראות והחלונות, ואז...
התעוררתי תוך כדי שאני שומעת את עצמי אומרת בקול רם: "די!" או "לא!"
החלום צרחתי את זה בכל הכוח, במציאות זו היתה רק יללה.
ככה מרגישות רוחות רפאים, אני בטוחה. לרדוף את הבתים שלי עוד בחיי. זה מוזר אפילו בשבילי.