ארגנתי בחלום איזשהו משחק חברה להמון אנשים, ודיברנו על מתנות. מתנות שנתנו, מתנות שקיבלו, המתנות הכי טובות והמתנות הכי הזויות. כל אחד נשאל בתורו והיה צריך לספר משהו.
בסוף שאלתי על המתנה הכי משמעותית שמישהו נתן להם, וכל אחד ענה משהו והשיחה נעשתה רצינית, ונשארו רק חמש דקות, אבל לחברי הקבוצה היה חשוב לשמוע את סנייפ, שנראה קודר במיוחד.
כולנו שכבנו על שמיכות באיזה חדר כאילו זו מסיבת פיג'מות, והוא שלף ספר שחור עם דפים כחולים כהים והתחיל להקריא. הוא סיפר איך לילי פעם גנבה כבש מסכן וכישפה אותו ככה שנראה כמו כבש תצוגות, לבן כולו עם תלתלים מושלמים, סרט כחול על ראשון, פעמון זהוב על סרט קטיפה ורוד, כולו רוך ומתיקות. היא גנבה אותו אחרי שהוא היה הקמע של איזו קבוצה יריבה, והפכה אותו ל-מותק, במקום רשע.
סנייפ והיא נפגשו בשדה פתוח, היא עם פמלייה של חברים והוא לבד. הוא אמר לה שהיא מוכרחה להחזיר אותו, שאין לה זכות להפוך אותו למותק. היא התווכח איתו, ואז משהו קרה. האחרים נעלמו והם היו שניהם לבד בשדה. הפנים של שניהם השתנו, השתטחו, הפכו למסיכות, שינו צורה שוב ושוב ושוב, וסביבם הופיעו השתקפויות שלהם, של כל הדורות שיצרו אותם, מאז שחר ההיסטוריה. אנשי שבטים מחרידים, דמויות היסטוריות אכזריות. בכל אחד מהם היו מאות דורות של רוע ופחד.
בתוך כל זה, הם ניסו למצוא אחד את השני של עכשיו, עם החמלה והחברות.
"לילי, זה לא מי שאת. זה לא מי שאני." הוא אמר לה ואז התעוררתי.
נ.ב. גם אתם מתקשים לתפקד בתחום של מטלות בית מתוך מחשבה שמה הטעם אם מחר נופצץ על ידי איראן?
