ווידויים מהתחתית

אתחיל בכך שאני לא חושבת שזה דיכאון, לשם שינוי. אני חושבת שכל המערכות שלי זקוקות לחופשה.

פשוט כמה ימים של שקט, בלי החלטות, בלי ניהול היום, פשוט לשכב במיטה ולעשות הרבה כלום. החלומות יגיעו לבד. המציאות תנקוש בדלת.

אני ממשיכה לעבוד, להיות קיימת (גם חברתית), אני ממשיכה לאכול (מידי פעם). 

אולי הכאב הזה הגיע בדיוק בזמן כדי שיהיה לי את התירוץ לא לקום מהמיטה יום שלם.

נחכה ונראה איך יהיה מחר. בינתיים, אני מתעצלת, אני נסגרת ומתכנסת, אני מתרכזת רק במה שהכרחי לקיום ולא באקסטרה.

אני שוב שוקלת את ההסתרה של הבלוג. סתם. שלא יהיה שם לכולם לראות.