ווידויים מהתחתית

אני עורמת אותן בערימה אחת, או מקטלגת אותן ברשימה, בקופסאות נפשיות, ומביטה בהן בעיתות משבר. קצת לראות את עצמי מרגעים אחרים, דרך עיניים אחרות.

אוספת אותן אלי, תחמושת לירות בחזרה במחבלת הפנימית שרואה רק את המטלות הלא עשויות, את הכישלון ואת הנטייה לחדול.

פעם הייתי וינסנט, רומא, רנסנס.

היום אני האוצר.

מה הן המחמאות הכי טובות שלכם? מה אתם אומרים במקומות היפים שלכם?