חבלים וחבלות

הרוך הזה בעיניה ממיס אותך כל פעם מחדש. אתה מסתכל לשם וטובע בים תכול. ים שאינך רוצה להחלץ ממנו.

שניכם מכירים מזה זמן מה. היא כל מה שחלמת עליו, אך אתה אינך מודע למעמדך אצלה. התחלתם לשוחח לאחר שנתקלת במקרה בכינוי שלה. היא היתה שנונה, בעלת ידע מרשים בספרות ויכולת כתיבה שגרמה לך להעריץ את אצבעותיה שנחו על המקלדת. אתה ניסית להשתוות אליה, אך בתוך תוכך ידעת שהיא הרבה יותר מוכשרת ממה שאתה תהיה אי פעם.
אח"כ התחלתם לשוחח בטלפון. לכשרון הכתיבה האינסופי הצטרף עתה גם קול מתוק ומסתורי. אתה זוכר את השיחה הראשונה, אי שם בשלוש לפנות בוקר כשאפילו לא דמיינת שהיא תתקשר. היא התקשרה ואתה גמגמת. החל מאותו רגע ידעת שמטרתך היא לזכות בתשומת ליבה. השתמשת במיטב קלישאותיך, ציטטת כל ציטוט שאי פעם נגע לליבך וחשבת שירשים אותה, קראת דברים ושאלת חברים רק כדי שתוכל לענות לה ולהוות אתגר עבורה. ידעת שכה רבים רוצים בה, חושקים בה לעצמם ואתה, יחיד, עומד מול כולם.
כל שיחה עמה היתה כראשונה ואחרונה – ראשונה מבחינת ההתרגשות שאחזה בך ואחרונה, כי היית בטוח שכעת היא תשתעמם מהבליך ותמאס בך. בכל שיחה, כשהיא אמרה שעליה ללכת לישון, משכת את השיחה ככל יכולתך. אלה היו דקות של חסד ואושר עילאי. דקות בהם הרגשת שאתה זוכה להאריך את האושר שהשיחה עמה העניקה לך, למרות שאינך זכאי לכך.

הפגישה הראשונה עמה היתה כה מוזרה. נעמדת מאחוריה והתקשרת אליה ע"מ לוודא שזו היא. כשהיא ענתה, פנית אליה ולראשונה בחייך ראית מישהי שאופייה יכבוש אותך. היא היתה יפהפיה עם שיער בהיר וארוך, עיניים תכולות וחיוך שהכה את פני החדר בסנוורים, אך זה, ידידי היקר, לא אשר יטריד שינה מעיניך. אתה זכית לגלות רק מעט מזעיר ממה שתחוש על בשרך פעם אחר פעם.
היא תכבוש אותך לאט לאט. לא במראה הכה מלבב שלה, כי אם בלשונה ושכלה. היא תפלוש לה אל תוך מוחך ותטריד את מנוחתך. היא תגרום לך להרהר בה יום וליל בכל אשר תעשה. כשתראה סרט, תשאל את עצמך מה היא תחשוב עליו ואם אכן תאהב אותו. כשתקרא ספר, יש סיכוי טוב שזה יהיה ספר שהיא המליצה עליו או יותר מכך – הביאה לך אותו בעצמה ע"מ שתקרא. אפילו כשתמצא את עצמך מסתכל על סרט פורנו מפתיע לטובה, אתה תתהה אם היא היתה אוהבת את המתרחש שם או לא.

שבוע עבר ולא שמעת ממנה. כבר איבדת את התקווה והנחת שעזבה לה בזרועות אחר הראוי לה, אך לפתע היא השיבה להודעתך וחזרתם לשוחח. הפלונית הפכה לאשה מרשימה משיחה לשיחה. דמותה הפכה למושלמת בכל פעם ששמעת את קולה ועוד לפני שהסכמת להודות בכך, הערצת אותה בכל נשמתך.

התחבבת עליה, זאת אתה יודע כמעט לבטח. אתם מבלים שעות בשיחה ולעתים מספרים אחד לשני על הזריחה מבעד לטלפון. אתה זוכה להפגש עמה יותר ויותר, אך זה לא מספק את רעבונך. אתה חש שאתה רוצה שכל שיחה עמה תמשך לנצח. אתם כה קרובים, מביטים זה בעיניה של זו, אך לא נוגעים. מעולם לא נוצר מגע כלשהו ביניכם, אך אתה טורף אותה בעיניך כל פעם מחדש.

נפגשתם הפעם באחת לאחר חצות. ישבתם על החוף, לבד, והקשבתם לגלי הים המתנפצים אל החוף. כבר כשהשעון הכה שלוש, היא אמרה שעליה לזוז, אך לא הרפת ממנה. לא תפסת אותה בכוח (למרות שכה רצית), אלא משכת אותה עם לשונך, סחפת אותה לתוך עולמך וגרמת לה להשאר. נהנה מכל דקה שהיא עמך.
הלילה חלף ועבר, והתחילו להופיע קרני אור ראשונות מאחוריכם המכות בגלים. מבעד לחושך ולקרירות, זכית לראות לפתע את הברק בעיניה, את השבירה של הקרניים הצהובות על שיערה, שלפתע נהיה כה מוזהב, ואת החיוך שלה שגרם לך להסתנוור.
שתקת לרגע. הבטת אליה, מתקשה להחזיק את מבטך מהעוצמה בפניה, ואז אמרת לה בקול מלא חשש, כי אתה רוצה אותה. היא הסיטה את מבטה אליך בבת אחת, מתעוררת לרגע מהעייפות שנפלה עליה בשעה מוקדמת זו של הבוקר, נשקה לך על ראשך ונעלמה בין אורות היום וגלי הים.