אני מנסה להזכר בן כמה הייתי ואני לא מצליח. אני לא זוכר אם הייתי בן 20 או קצת מעבר לזה.
המנטור המוזיקלי שלי, אותו חבר שבגיל 16 גרר אותי למקלט בתיכון (ישיבה תיכונית, ליתר דיוק), והכריח אותי להקשיב לביטלס, לד זפלין, פינק פלויד, Jethro Tull (נסו אתם לכתוב את זה בעברית) וממש לא מטאליקה (הוא שנא את מטאליקה, למרות שאני די חיבבתי אותם). אז אותו אחד גרר אותי לאיזו חורשה, מה שהיה לי כה מוזר והזוי, לבחור הדתי והתמים שהייתי, ובאמצע הכלום הזה היתה במה ועלו עליה בזו אחר זו שלוש להקות. הראשונה ניגנה קאברים ללד זפלין, השנייה לפינק פלויד, והשלישית ביצעה שירים של הביטלס.
זה היה הרגע שבו באמת התאהבתי בשירים של לד זפלין. באמצע החורשה הזאת הגיטרה ניסרה את האוויר והרעידה לי את הלב. היו שם שני שירים שעד אותו רגע לא ממש שמתי לב אליהם, ומאותו רגע נכנסו לחמישיה האהובה עלי ביותר. הראשון היה Dazed and Confused, שלחלוטין השאיר אותי ככה אחרי שהמוזיקה הפסיקה. השני היה מרטיט אף יותר; הוא דיבר על יגיעה ותסכול, על בלבול וסחרור, על הכאב באהבה והאהבה בכאב. ואני לא הבנתי אפילו על מה הוא מדבר, אבל הרגשתי את זה ממש. אם יש משהו שלמוזיקה אלקטרונית לעולם לא יהיה זה בדיוק את זה; אני שומע את רוברט פלאנט צועק דרך האוזניות שלי, אבל יש שם הרבה מעבר לרק סאונד. אני מרגיש את כל מה שהוא מתאר עובר דרכי, עם כל זעקה שלו, את התופים מרעידים אותי, את הגיטרה מרטיטה אותי, ואיך הכל הופך לטלטלה אחת גדולה. טרם חוויתי רגש רומנטי כזה בגיל ההוא, ועדיין הצלחתי להבין בדיוק על מה הוא מדבר.
ואז פגשתי אותך. וזה הרגיש לי כמעט שחלקים גדולים מהשיר הזה נכתבו עלי. האהבה, הכאב והתסכול שנכרכו להם יחדיו, ויוצאים בצעקה גדולה לחלל האוויר.
ואני אוהב את השיר הזה כ"כ; את המוזיקה, את שינויי המקצב, את הקול שמרעיד את כולי, אבל כעת אני פשוט מרגיש אותו. שומע אותו וחושב עלייך.
וכמו הרבה שירים שאני מחבב, גם לשיר הזה צריך לתת קצת זמן כדי לשקוע.
אז תגבירו את הווליום, עצמו עיניים, ותנו לסאונד המדהים הזה להוביל אתכם בדרך היסורים הזאת.
Workin' from seven to eleven every night
Really makes life a drag
I don't think that's right
I've really been the best, the best of fools
I did what I could, yeah
'Cause I love you, baby
How I love you, darling
How I love you, baby
My beloved little girl, little girl
But baby, since I've been loving you, yeah
I'm about to lose my, my worried mind, oh yeah
Everybody trying to tell me
That you didn't mean me no good
I've been trying, Lord, let me tell you
Let me tell you, I really did the best I could
I've been, I've been working from seven to eleven every night
I said, it kinda makes my life a drag, drag, drag, drag
Lord, yeah, that ain't right, now, now
Since I've been loving you
I'm about to lose my worried mind, yeah
Watch out
Said I've been crying, yeah
Oh, my tears they fell like rain
Don't you hear them, don't you hear them falling?
Don't you hear them, don't you hear them falling?
Do you remember, mama, when I knocked upon your door?
I said you had the nerve to tell me
You didn't want me no more, yeah
I open my front door, hear my back door slam
You know, I must have one of them new fangled
New fangled back door man
Yeah, yeah, yeah, yeah, yeah
I've been working from seven, seven, seven to eleven every night
It kinda makes my life a drag, a drag, drag
Ah, yeah, it makes a drag
Baby, since I've been loving you
I'm about to lose
I'm about to lose, lose my worried mind
Just one more, just one more, oh yeah
Since I've been loving you, I'm gonna lose my worried mind
