במסגרת עבודתי ניסיתי לסגל לעצמי לאחרונה הרגל: בעודי מנסה לשמור על ריכוז בעת הקלדת שורות קוד ארוכות מלמנות, אני בוחר אלבום כלשהו ופשוט מנגן אותו במלואו. זה מאד מנעים את זמני, מסייע לי לעתים להתרכז מעט יותר ובעיקר מאפשר לשמוע שירים שאני כבר מכיר בתצורת האלבום שלהם או לגלות יצירות חדשות שטרם הספקתי להחשף אליהן. הודות לYouTube, הרי שהמלאכה פשוטה עד למאד בימים אלה ואין צורך להביא צידה מראש.
היום נפל הפור על Closing Time של Tom Waits. השם שלו צץ בפייסבוק בעקבות Like שבצעה אקסית שלי שהמליצה עליו רבות. אמנם חלפו להם מספר חודשים מאז פרידתנו, אך חיבתה העזה אליו לא נמחתה מראשי. כידוע, הרי ש"עדיף מאוחר", וכך מצאתי את עצמי היום מאזין לאלבום, בעודי מנסה להשלים את מלאכת התכנות שהוטלה עלי. מהון להון (ידעתם שמקור הביטוי בערבית? באמת?), הרי שאני ממש מצטער שעשיתי זאת, כי אי אפשר להתרכז במילים ולהתעמק במוזיקה בעוד שחלק ניכר מהריכוז מוקדש לעבודה. המוזיקה שנתגלתה לאוזניי היתה נפלאה כ"כ, שאני לא חושב שמאז גילויי המוזיקה המרעישים שלי בסוף שנות העשרה ותחילת שנות העשרים חשתי התרגשות עזה שכזאת. לפתע אורו עיניי.
היה עוד משהו שהתלהבתי ממנו לאחרונה. מישהי, ליתר דיוק. כן, לא אוכל להגיד שזה אירוע המתרחש פעם במאה, אך זה בהחלט לא קורה לעתים קרובות מדי. כשזה כן קורה, אני בד"כ לא מצליח לעצור את עצמי ואותה עלמת חן חשה זאת די במיידי. זאת לא הפעם הראשונה שמישהי אומרת לי שאני כנראה רץ מהר מדי, רחוק מדי, או מגיע למסקנות נמהרות מדי. פשוט יותר מדי. ועם כל זאת, הרי שהתחושות שלי לא מתבססות על אשליות, אני יודע מה נגלה לפניי נכון לעכשיו והעובדה שזה מוצא חן בעיניי. במקרה זה, ההכרות אף היתה כה טבעית בהתחלה וכ"כ מצאה חן בעיניי, שעוררה בי את אותה התלהבות טבעית וכמעט לא נשלטת. מסתבר שהיא התלהבה מכך קצת פחות.
אבל למה זה רע? מה רע בכך שאתלהב ממישהי בתחילת ההכרות? שכל מקום שאליו אלך פרפרים יקיפו אותי וטום וייטס ינגן ברקע? מה רע שכל מעשה שהיא תעשה יהיה נפלא כ"כ בעיניי ומלא חן, שחיוכה יאיר את העולם גם ביום הכי אפרורי בשנה ויגרום לי מעט תקווה? האם זה כ"כ רע?
אה, ואת זה שלא נפגשנו כבר הזכרתי? עכשיו אתם בטח חושבים בוודאות שאני שוטה הכפר, אבל אני חולק עליכם. אני לא בן 16 (לשמחתי) ולבטח כבר איבדתי (לצערי) את השמחה הטהורה של בני שנתיים האוחזים בביסקוויט ומחייכים חיוך זך ומאושר, אך מעט מאותו אושר תמים צץ לו מידי פעם וסוחף אותי למחוזות אחרים. ההבדל הוא אחד ויחיד – אני מודע לכך שהכל בע"מ. אני מודע לכך שיתכן שנפגש עוד יומיים ומאומה לא יקרה, יתכן שנפרד אחרי הסקס(שן) הראשון, כי לא יהיה שם חיבור ראוי, ויתכן גם שנפרד אחרי שנתיים, כי לא הסכמתי שבחתונה נצנח לתוך החופה אחרי שתותח ענק ישגר אותנו לירח. אין לי מושג מה יקרה, אבל כרגע, ברגע זה ממש, אני אוהב את מה שאני רואה. אני רוצה את זה, זה פשוט מוצא חן בעיניי ואין לי כל צורך להתנצל על זה.
גם גילויים קודרים כלשהם מהעבר לא ישנו את דעתי. עלמתי, אני נורא מתנצל לאכזב אותך, ואדבר כרגע בשם עצמי בלבד, אבל לגלות אירועים מיניים סנסציוניים מהעבר שלך, שכנראה לדעתך התרחשו מוקדם מדי או שהיו חריגים במידת מה, מקביל בערך לגילוי שעשית סקס לפני שנפגשנו; במקרה הרע זה מרגיע אותי, במקרה הטוב זה אפילו מדליק אותי.
לעומת האמור לעיל, הרי שכן יפריע לי לגלות שחווית חוויה שהיתה בניגוד לרצונך או שהצטערת עליה. לא שזה "יוריד" לי מהרצון להיות איתך, פשוט יכאב לי לדעת. זה הכל. כרגע את פשוט מאיימת על יונה עם זית.
את באמת רוצה להוציא את הרוח מהמפרשים? שלחי לי מכתב מלא שגיאות כתיב, תגידי לי שאת ממש לא אוהבת פעילויות אוראליות למיניהן או פשוט הגידי שאת חושבת שאני לא מתייחס אלייך מספיק כשאת יודעת שאת באמת במחשבתי כל היום. זה ג'יפה זה.
https://www.youtube.com/watch?v=ZSe2k3P8wRE