הנושא הזה עלה לדיון עוד פעם אתמול בשיחה עם מישהי, כשהיא מטיחה בי "אז מי שדיסקרטית לא יכולה להיות איתך בקשר".
כשנתקלתי בטענה הזאת לראשונה הופתעתי, בפעם השנייה עוד הרמתי גבה, בפעם הזאת (שהיתה כבר הרבה מעבר לשלוש) - הבנתי שאני צריך להפסיק להיות מופתע ולהגיד את מה שנשמע לי מובן מאליו.
אז זה המצב: נכון להיום אני אחראי על תחום השיבארי בשני ליינים של מסיבות, שותף ומדריך בסטודיו לשיבארי, ובעל חשבון אינסטגרם פעיל שמציג תמונות של קשירות שעשיתי ושבחלקן אני גם מופיע (אך ללא אזכור שמי). אכן, נשמע מאד פומבי וכנראה גם כזה בחלק מהמקרים.
אבל איך זה סותר את עניין הדיסקרטיות? אני מחליט מה לחשוף ומה לא, יש לי חיים אישיים שלמים מעבר לעולם הבדסמי שלא נחשפים, ואני יכול להתחייב בפני כל אדם שלא כל אחת שפגשתי מופיעה באינסטגרם יום למחרת (מפתיע, נכון?). אם מישהי חוששת שאחרי פגישה איתי היא תמצא את עצמה קשורה הפוכה מעל גשר כשמישהו מטעמי מצלם אותה, הריני להרגיע - אל חשש, זה לא הולך לקרות.
העובדה שאני לא מסתתר מאחורי כינוי סתמי, שאני מוכן לחשוף את עצמי (במגבלות שאני מגדיר) ושאני פעיל חברתית בעולם הבדסמי, לא גורע במאומה מהרצון והכבוד שלי לדיסקרטיות. רבים מהאנשים בחיי לא ידועים לאיש חוץ ממני (וכך זה ישאר עד שהם ירצו שזה ישתנה), רוב הפעילות שלי עודנה אינטימית ודיסקרטית (כי זה מה שאני מעדיף), והעובדה שאני לא צריך להסתתר מבחינה חברתית/משפחתית/תעסוקתית לא סותר את האמור לעיל.
מתסכל שגם פה אנשים רואים את הכל בשחור ולבן.
עצוב שאני צריך אפילו להגיד את זה, גם בתור בדיחה, אבל אולי כדאי שתתחילו לראות יותר גוונים של אפור.
