אז למקרה שתהית, זה אכן שם. הבחירה שעשיתי לא סותרת את העובדה שהיו לנו רגעים מדהימים ביחד ואני מתגעגע אלייך, אליהם.
אפילו בשבת האחרונה עשינו לרגע הפסקה עם כל החבלים מסביב ואז הם אמרו "רק שתדע שגם הסטודיו מתגעגע אליה". אז הסטודיו פה לא ממש מעניין אותי, אבל שלא יהיה לך ספק - חסרונך מורגש. מאד. בכל מקום.
לא הלכתי כדי להרע לך, לא הלכתי כדי לגרום לך צער. בדיוק להיפך, זה הדבר האחרון שאני רוצה.
הלכתי כי זו הדרך שאני חייב לעצמי כעת, כי אחרת אשקר לעצמי ולך, כי אחרת אמצא אותי ואותנו מנסים להבין איך מתמודדים עם כל הרגש הזה, כשאני לא מבין מה אני רוצה מעצמי ומהקשר הזה.
משעשע אותי שזו הדרך שלנו להתכתב בעקיפין. אז אני לא עושה זאת כל יום ולעתים גם לא כל שבוע, אבל אני נכנס לפה מידי פעם וקורא את מה שאת כותבת.
אני יודע שאת חזקה. אני יודע בדיוק עד כמה את מרשימה ואיתנה. את תתגברי על כל רגעי המשבר האלה ורק תמשיכי חזקה יותר, בלי לפגוע בעצמך.
וכן, כאשר ארצה לשוב זה יהיה בלב שלם, בלי להסתכל הצידה, בלי להסתכל אחורה. כשאני יודע בדיוק מה אני רוצה מעצמי ומאיתנו.