על מה התחרמנתי הפעם

בשבת האחרונה התחרמנתי על השפע.

אני רוצה שישלטו בי בשבילי. שיעניקו לי שפע.

אני רוצה זרם חם של שתן זהוב, לשתות אותו, לרחוץ בו, להתענג ממנו.

הרי בעצם גולדן שאוור מגלם בתוכו כל כך הרבה דפוסים של שליטה.

לשולט.ת יש קרן שפע, ממש כמו לזאוס. כמו זאוס, ההשתנה הזו מבטאת את ביסוס מעמדות.

זאוס לא צריך את כל מה שהוא מייצר, בתור אל הצרכים שלו שונים מאוד משלנו, בני התמותה.

כשהוא מעניק לנו את הקרן, הוא מעניק מרוחב ליבו, מנדיבות, ובאותו אקט הוא משפיל אותנו.

אני תלוי במי שמשתין עלי, אני משתוקק לזהב הזה, אני נחוש להראות ולהרגיש שיש לי בפני מי להתרפס.

שיש מי שיכולה כלאחר יד לרומם אותי לדרגה כזו גבוהה של שפלות.

אני מלקק לעצמי את השפתיים