|
|
|
אתמול בערב הייתי בבית.
קראתי את החדשה של סטלין, ההופעה של אמדורסקי התגלגלה במערכת, והלגבולין התרוקן לאיטו.
נראה לי שהצלחתי ליצור "רוגע".
יצרתי "רוגע" חיצוני, שבתורו נתן לי חלון קטן של רוגע פנימי.
מומלץ בחום.
חבר טוב שלי מצא את האחת.
הם אומנם רחוקים שנות אור מבכלל לדון בזה, אבל אין ספק בעיני (וגם לא נראה לי שבעיניו) שהיא היא האחת.
הוא לא מפסיק לדבר עליה, לא מפסיק לחשוב עליה, לא מפסיק לשחזר את המהלכים מהפגישות שלהם ולתכנן את הפגישות העתידיות (תכנונים שכמובן משתנים ברגע שהפגישה מתחילה...).
זה לא שזו החברה הראשונה שלו. רחוק מזה. הוא סיים לפני כמה חודשים מערכת יחסים של 3 שנים, ולפניה הייתה לו מערכת יחסים ארוכה נוספת. בין לבין, וגם בזמן האחרון - עד שהוא פגש את האחת - היו שעשועים כאלה ואחרים (או יותר נכון - כאלו ואחרות...). זה לא סנוור ראשוני. אני מכיר אותו. זו סופר-רציני.
הקטע הוא שבניגוד למצופה - לא מפריע לי שכל עולמו הפך להיות חד מימדי. נראה לי שכבר היה צריך להימאס עלי לשמוע אותו כל הזמן מדבר עליה, אבל אני שמח בשבילו. דוגרי, מגיע לו. בהצלחה.
חשבתי שכתיבת בלוג זה לא בשבילי.
חשבתי שאני ארגיש מפגר, שכל העניין הזה הוא מיותר ובזבוז זמן.
חשבתי שאנשים שחולקים את מה שהם כותבים עם קוראים פוטנציאליים מנסים להשיג משהו.
באופן מפתיע, אני נהנה. אולי זו רק הנאה ראשונית, שנובעת מהחידוש שבדבר. ועדיין, מההיכרות שלי את עצמי, נראה לי שזה משהו קצת יותר עמוק.
אני נהנה.
חשיבה מחוץ לקופסה זה דבר חשוב.
הרבה מאד זמן לקח ללודוויג לכתוב את החוברת המופלאה והקצרה הזו (שנקראת בעברית "מאמר לוגי פילוסופי").
כמה קצרה, ככה מופלאה.
אני לא מדבר כאן על הערך הלימודי הגלום בה, אני לא סטודנט לפילוסופיה. הבנתי שסטודנטים לפילוסופיה לומדים את החוברת הזו, ונותרים עם צלקות וטראומה די עמוקה מהחוויה. אני לא מדבר על זה.
אני מדבר על ההנאה שניתן להפיק מלקרוא את המאמר (81 עמודים) של לודוויג, לקרוא קריאה של הדיוט. כאן טמון כל היופי לטעמי. גם מבלי לשייך משמעויות עמוקות ונסתרות למשפטים הפשוטים שכתובים שם, לא ניתן שלא לשים לב לגאוניות של האיש, למהלך המורכב שהוא הצליח לבצע - הובלת הקורא דרך שורה של אמיתות פשוטות הנובעות אחת מהשניה.
פשוט "מאלף" (התואר האהוב של שופט בית המשפט העליון לשעבר אלון).
_________________________________________________________________________________________
הבלוג שלי כמעט ולא יעסוק בביקורות ספרים, או בביקורות אחרות (אני מבטיח להשתדל...). מה שכן - יהיה כאן שילוב לא ברור של כל מיני מחשבות שעוברות לי בראש. חלקן עלולות להיראות לכן טיפשיות, אולי אפילו ילדותיות. So be it.
**רק לידיעה כללית - מעתה והלאה, המילה "לודוויג", אם וכאשר תופיע, תתייחס לגאון הגדול מכולם- לודוויג ואן בטהובן. רק בפסקה שלמעלה היא התייחסה ללודוויג ויטגנשטיין. יש?
