הרבה מאד זמן לקח ללודוויג לכתוב את החוברת המופלאה והקצרה הזו (שנקראת בעברית "מאמר לוגי פילוסופי").
כמה קצרה, ככה מופלאה.
אני לא מדבר כאן על הערך הלימודי הגלום בה, אני לא סטודנט לפילוסופיה. הבנתי שסטודנטים לפילוסופיה לומדים את החוברת הזו, ונותרים עם צלקות וטראומה די עמוקה מהחוויה. אני לא מדבר על זה.
אני מדבר על ההנאה שניתן להפיק מלקרוא את המאמר (81 עמודים) של לודוויג, לקרוא קריאה של הדיוט. כאן טמון כל היופי לטעמי. גם מבלי לשייך משמעויות עמוקות ונסתרות למשפטים הפשוטים שכתובים שם, לא ניתן שלא לשים לב לגאוניות של האיש, למהלך המורכב שהוא הצליח לבצע - הובלת הקורא דרך שורה של אמיתות פשוטות הנובעות אחת מהשניה.
פשוט "מאלף" (התואר האהוב של שופט בית המשפט העליון לשעבר אלון).
_________________________________________________________________________________________
הבלוג שלי כמעט ולא יעסוק בביקורות ספרים, או בביקורות אחרות (אני מבטיח להשתדל...). מה שכן - יהיה כאן שילוב לא ברור של כל מיני מחשבות שעוברות לי בראש. חלקן עלולות להיראות לכן טיפשיות, אולי אפילו ילדותיות. So be it.
**רק לידיעה כללית - מעתה והלאה, המילה "לודוויג", אם וכאשר תופיע, תתייחס לגאון הגדול מכולם- לודוויג ואן בטהובן. רק בפסקה שלמעלה היא התייחסה ללודוויג ויטגנשטיין. יש?
לפני 18 שנים. 15 באוגוסט 2005 בשעה 8:43
