Theories of Everything

אין לי בעיה עם ביישניות.

רק עם ביישניות שמסווגות מבוכה כרגש שלילי.

מהו אומץ?

להתמודד עם כאב קיצוני? יש יותר אמיץ מזה.

להתמודד עם סטייה שלא חשבת שתעשה אי פעם? יש יותר אמיץ מזה.

לפרוץ גבולות? יש הרבה יותר אמיץ מזה.

להתמודד מול השדים שלך, לפרוץ בבכי כמה פעמים, לבקש חיבוק וכל פעם לומר בבקשה תמשיך מאסטר- כי את רוצה לנצח אותם- זה הכי אמיץ.

חזרת הביתה ואת כותבת לי שאינך מבינה למה את מרגישה טוב כל כך פתאום.

כך מרגישה מישהי שהשאירה שניים שלושה שדים מדממים מאחור.

את יודעת שאני מעריץ אנשים שנלחמים בשדים. והניצחון רשום על שמך. אני רק החזקתי את ידך.

תמיד הפסדתי בהימורים נגד הבלתי נמנע.

מהיום שלמדתי לראות בו חבר ולא אויב, לשחרר שליטה ולצעוד איתו, למדתי אושר.

יש מישהי שגם יודעת את הסוד.

יושב עכשיו במשרד, חווה התקף.

ההתקפים שלי נדירים. כל הגוף בוער מחרמנות בזמנים הלא נכונים. אני הגבר היחיד בלשכה ולא יכול לקום מהכסא בלי להחזיק קלסר להסתיר. מתיישב בכסא, מנסה להתרכז בעבודה השוטפת וזה בוער בתוכי. הטריגר? זכרונות שחולפים במוחי למשך שניה ומותירים מאחוריהם אזור חלציים בוער. קשה לי מאוד אפילו לענות לטלפונים. אני לא מפסיק לתהות האם רואים את זה עלי או שפני הפוקר שלי עובדים.

ג׳יזס. זה העינוי הכי כייפי שאני מסוגל לחוות. מתסכל כל כך אך נעים כל כך. אני אפילו לא יכול להתעצבן על זה מרוב שזה נעים!

סעמק. עוד.

תם הפרק הקצרצר. לא פרק. פיסקה בסוגריים.

עלתה עכשיו למונית ומחר היא באוקראינה. עוד אחד מהדברים שהסתיימו ואינני עצוב עליהם בגלל שמה שהעניקו לחיי נשאר איתי.

עשינו כמה תמונות בדסמיות נהדרות שיהיו לה למזכרת ושלא תשכח אותי. היא אמרה שאותן היא לא מסכימה שאעלה לפה. או שבעצם סיפרה שלסבתא שלה יש תרנגולות? לא יודע. לא מבין מילה ברוסית. אולי רק את ה-יא ליובלו טיביה שאמרה לפני שעלתה למונית.

היה נחמד, בחיי. שוקל להציע למשרד התיירות עוד שיתופי פעולה.

היצור מהפוסט הקודם (להלן: התיירת) עזבה את החברים שלה ובאה להעביר איתי את הסופ"ש.

ללכת עם גבר ישראלי זר ללא יכולת של תקשורת מילולית איתו. דפוקה בשכל. משוגעת.

בגלל זה אני כל כך מחבב אותה. נורמליות זה הציור השבועי לילד. לי תנו תשבצי הגיון.

איך מסבירים למישהי על בדסמ ועל מה אתה אוהב כשאתה לא יכול להעביר את זה במילים, וגוגל טרנסלייט לא רק שמספק תרגום גרוע אלא גם מכביד, איטי ומשמיד פאסון?

פשוט עושים. אם העיניים שלה בורקות כתגובה- כנראה שמצאתם שפה משותפת.

(זו היחידה שהסכימה שאעלה. נראה לי. אם הבנתי אותה נכון. הגיע הזמן ללמוד פנטומימה)

אהבתי פעם אחת ולא יותר.

היא פילסה את דרכה ללב שלי במשך כמה חודשים. הוא רחוק, בלתי נגיש. אך כשנגעה בו קיבלה את כל כולי וגם המוות ידע שלא יצליח להפריד ביננו. 

זה היה לפני שנים, אך לפני שעה קלה אהבתי שוב, משהו דמיוני המתקרא 'אהבה ממבט ראשון'. ואני בכלל חשבתי שזה סיפורי אגדות.

ראיתי אותה לפני שעתיים מתחת לשמש החמה וידעתי עד לעצם שזה מה שאני רוצה. ניגשתי, נאמרו המילים הנכונות, הופעל המגע הנכון, לא באופן מאולץ. כל צעד הוא מה שרציתי להרגיש באותו רגע.

היצור היפיפיה הזה לא דוברת מילה בעברית. בקושי מילים בסיסיות באנגלית. אבל זה לא הפריע לנו כמה דקות אחרי כשהתעלסנו בפראות והיא לוחשת לי מילות אהבה ברוסית שאני מבין רק מהמבט בעיניה, כשגופה העירום חפון בחוזקה בידיי.

היצור הזה עוזב את הארץ בעוד כמה ימים. take me tel aviv beach היא אומרת. I like you smile היא משחררת באנגלית משובשת.

בדיוק כמו האקסית שאהבתי, שנמוגה לה בחו"ל לפני שנים. אבל אינני עצוב שהיא עוזבת. התודעה שלי יושבת עכשיו ביקום אחר, רגועה, שלווה, מתענגת. היצור הזה גרמה לי לחזור להאמין.

מסתבר שכתבתי כאן פוסט בזמן שהייתי מסטול. מחקתי אותו עכשיו, מקווה שלא נוצר נזק גדול מידי ואיבדתי קוראים קבועים.

כנראה שבזמנים כאלו אני ממש תקוע עמוק בנבכי העולם, וממש הפריעה לי עד כאב העובדה שאין שליחות פיצה במקום שליחים וזה מילא את כל הווייתי.

אל תשפטו אותי.

אשאיר לפחות את הפוסט הזה במקומו, כדי להזכיר לעצמי לעולם, לעולם! לא לכתוב בבלוג כשאתה מסטול.

מה מצחיק. תורידו את החיוך.

אם בעידן של פמיניזם וצימצום פערי תרבות מגדריים מפתיעה אתכם כותרת הפוסט, כנראה שמשהו בחברה לא עובד נכון.

נו? מישהי? בזהירות, שלא תקרוס לי תיבת ההודעות.

כנראה שפראיירפיליה לעולם תהא פטיש גברי.

נוסע באיילון מידי יום ומבחין בתופעה תמימה לכאורה: איילון דרום תמיד עמוס יותר בממוצע מאשר איילון צפון.

אני לא מתימטיקאי, אבל מספיק הגיון פשוט כדי להסיק שמידי יום מספר הרכבים הנוסע לשני הכיוונים אמור לשאוף לשיוויון.

אז מתימטיקאי אני לא- אך מודה בצנעה שההיגיון שלי חריף וממוקם מעל הממוצע, והוא אכן עלה על תשובה לתופעה- והיא מפחידה.

מידי יום אלפי נוסעים דרומה אינם שבים לבתיהם. לעולם.

האימה.