Theories of Everything

כך מצווה הפסוק.

ועל כן מתחייב אני לדאוג לך למזון, לבוש, ולזיין לך את הצורה עד זקפתי האחרונה.

למה מי אני שאשבור מסורת יהודית עתיקה.

פוסט זה מוקדש למניעת אלימות כלפי בני אדם. מטרותיו של פוסט זה: לעורר מודעות לנושא, להגביר חקיקה, אכיפה של חוקים וענישה הולמת וכן לעודד בני אדם לפנות לעזרה.

אלימות נגד בני אדם היא תופעה חברתית המאופיינת בהפעלת כוח פיזי או התעמרות כלפי בני אדם. ההתנהגויות האלימות יכולות לבוא לידי ביטוי באופן פיזי, ווקאלי, התעללות נפשית, ועוד. תופעה זו מושרשת בערכים ובעמדות חברתיות, והיא חוצה מעמדות, מגזרים ועדות. בני אדם מכל שכבות הגיל, מעמד סוציו אקונומי או אינטלקטואלי חשופים לתופעה זו של אלימות מסוג זה או אחר. במשפחה, במקום העבודה, בצבא ואפילו במערכת החינוך.

אני מאמין שאנו בחברה נבחנים במידת הסולידריות שאנו חשים וחשות זה כלפי זה, בנכותנו להישיר מבט ולראות את הנפגעים ובאחריות אותה אנו נוטלים בכדי לסייע להם. בהיבט האישי אעשה ככל אשר לאל ידי למיגור תופעת האלימות בכללותה ואלימות כלפי בני אדם בפרט.

כשאני קם בוקר ורואה עקבות חול של חתול על האוטו שאני כל כך מתאמץ לשמור נקי אני חש מחולל. הצואה שכלבים ובעלי כנף מפזרים במרחב הפרטי והציבורי כאחד בקלות דעת תוך חוסר התחשבות הינה התעמרות. חוק המואזין? קל לנו כל כך לצאת נגד בני הדודים המהווים קבוצת מיעוט במקום להתעמת עם האויב האמיתי- התרנגולים שגוזלים את שינתנו בארבע לפנות בוקר. כן. עד כדי כך אנו חלשים כחברה אשר באופן אירוני מכריזה על עצמה "המין השולט" בכדור הארץ. יותר מכך- מחקרים אנונימיים מצביעים על כך שכמעט כל בעלים של כלב חשוף רוב חייו למניפולציות רגשיות הגורמות לו להקדיש יותר מידי משעות היממה לשרת את צרכיו. בעליהם של חתולים סובלים אף יותר- בעיקר מוונדליזם ותקיפות אלימות. 

היום החלטתי לקום, להביט במראה, להכיר באמת ולא להתבייש לומר- אני קורבן. וגם אתה. וגם את.

אם אנו לא נקום כאחד ונאמר די! נישאר מדוכאים ונרמסים תחת טלפיהם העריצות.

רק תציעו פתרונות כי אני לא מצליח לחשוב על משהו. חמודים מידי הבני זונות.

בטייץ שחור וחולצה אדומה, ידיים אזוקות לברזלים, כך עומדת כפופה עם ישבן חסר הגנה שמקבל מכות עדינות יחסית.

עדינות. אנחנו הרי לא רוצים שהחברה הכי טובה שלה שישובה בפינה וצופה בדבר כזה לראשונה בחייה תהיה בהלם מידי. נראה לי שהיא נהנית מהמחזה. די משוכנע למעשה לפי המקום שעליו ידה מונחת ומלטפת.

מספר ימים לאחר מכן היא תספר שהשיחה איתנו והצפייה באקט הביאו להקלה בסיוטי הלילה שלה ותבקש עוד. לשמוע דבר כזה שווה יותר מגמירה.

ערב טוב פסיכו׳, מה גרם לך להתחיל לשתף בסיפורי זימה?

זה קרה בעקבות כמה סיפורים בבלוגים של נשים שזיעזעו אותי עד עמקי נשמתי. הן מתארות כיצד הן נפגשו עם מישהו באוטו שנגע להם בציצי ואמר להן למצוץ והן תיארו את זה כרגע של סיפוק עילאי ושיא של שליטה מטמטמת חושים. צריך להציג לנשמות התועות ברגישות שזה לא זה.

למה סמלון של הסוכן סמית׳?

סמית׳ מייצג בעיני כח פוטנציאלי שכלוא במערכת של שליטה ומקדיש את כולו לנסיונות להשתחרר ממנה. דווקא הנסיון לחסל אותו מוציא אותו לחופשי. מי שעקב בשנה האחרונה אחר הבלוג יראה קווים מקבילים.

ולסיום, למה אתה מראיין את עצמך?

שאלה טובה אחי. פשוט מכיוון שאף אחד לא טרח לשאול את השאלות הללו. כמו שאף אחד לא יגיע לסוף הפוסט הזה לראות שהתחייבתי להעלות תמונה שלי מהסוג שנעלם אחרי עשרים וארבע שעות אם יהיו 35 לייקים שזה מספר בלתי אפשרי להומוספיאנס נטול שדיים.

אני מודה לך.

בכיף גבר. שיהיה ערב טוב.

"Congratulations. One lier down, six and a half billion to go"

(Lie to me, s01e01)

בדיוק התחושה האישית שלי לאחר שהצגתי לעוד אחד/ת ראיות לכך שהם שקרנים.

מת על הסידרה הזו. 

"מאסטר אני עייפה". "את רוצה קודם את החדשות הטובות או הרעות?". "קודם הרעות". "את ממש לא הולכת לנוח בזמן הקרוב. אני עושה בך ניסוי". "והטובות?". "הניסוי יהיה על הוגינה שלך".

משכיב אותה על המיטה מול הטלויזיה, היא חופשיה למעט הקולר לצווארה שקשור ברצועה לפינת המיטה.

"את מאוננת עפ"י ההוראות שלי וגומרת כשאני מרשה. מטרת הניסוי לבדוק כמה פעמים את יכולה לגמור. אני סופר".

40 דקות מאוחר יותר...

"די. אני חושב שמספיק לך".

"אבל מאסטר אני יכולה יותר!".

"די! עשרים ושתיים זה מספיק. ילדה משוגעת".

אם קראתם את הפוסט הקודם דעו שהמגב והדלי נותרו מיותמים השבת. היא שוב השפריצה על כל המצעים לפני שהספקתי להתכונן.

ראיתי את זה במו עיני. בחורה צעירה בהירה עם גוף של בובה, שכבה על הבטן במיטה, עירומה, ידיים אזוקות, קולר הדוק על צווארה עם רצועה מתוחה לעמוד הפינה של המיטה באופן שמקשה עליה לנשום. בפה שלה נדחף גאג אדום עם חורי נשימה שדרכם היא חירחרה.

בעלתי אותה. הכוס שלה עוטף את הזין שעוביו לא מאפשר לאף נקודה בתוך גופה לחמוק מגירוי.

"את מבינה מה קורה פה, כן? מבינה שזה לא משחק?". היא מגיבה בשילוב של בכי, אנחות וריר שנוזל מהגאג. משחרר לה אותו שתוכל לענות. "כן מאסטר. אתה אונס אותי". 

היא ניטחנת שעה ארוכה בשילוב סימפוני של אנחות, בכי ותחנונים שארחם עליה ואפסיק. אין סיכוי, זה כיף מידי. "אני הולך למלא אותך תיכף בזרע החם שלי". היא בוכה ומתחננת "מאסטר בבקשה אל תגמור בתוכי" וחוזרת על זה כמה פעמים, עד שאני מתפוצץ בתוך גופה. באותו רגע אני מרגיש מין לחץ ורטיבות בתוכה ונוזלים מתחילים לעוף מתוכה תוך כדי שאני ממשיך לבעול אותה, והיא משחררת אנקה ארוכה בין האצבעות שחוסמות את פיה.

"שאבין זונה. השפרצת כרגע?"

"פעם ראשונה בחיי מאסטר. תודה תודה תודה"

היא חושבת שהגיעה לשיא אבל אין לה מושג מה מחכה לה מחר. יש כבר מגב וסמרטוט בפינה ליתר ביטחון.

מקרא:

n - מספר המופעים של המילה "לא" בפרופיל

i - מספר המופעים של התו "!" בפרופיל

M - מידת המירמור של בעל/ת הפרופיל

לקראת סיום שנה זו אני קורא לחשבון נפש.

צרם לי במשך השנה לראות המון בלוגים של נשים ללא תמונות עירום שלהן. במקום זה הן כותבות תכנים עמוקים ומרגשים. מביש ומאכזב.

מקווה שתעשו את חשבון הנפש שלכן.

(יאללה הייתי פמיניסט מספיק כל השנה. תנו לי לפרוק קצת לקראת הסוף)

יושב לבד מול שולחן גדול, ממתין שהמשפחה תגיע. מחכה לראות האחייניות המתוקות ובעיקר את ההורים שמחכים להכרזה הסודית שלי. הם בטוחים שכינסתי את המשפחה במסעדה בשביל להכריז שאני מתארס. הם קצת יתאכזבו כשהם יגלו שזו הפתעה לרגל יום נישואיהם.

בזמן שאני מהרהר בנאום שאשא, העיניים שלי שבויות של ילדה מקסימה שיושבת בשולחן לידי עם הוריה. היא כבת 8. הוריה בקושי מחליפים מבט. האינטראקציה שלהם מורכבת אך ורק מרטינות ועקיצות הדדיות. הילדה מנסה בכל כוחה לדובב אותם, לשנות נושא, לשפר את האווירה. היא נראית שמחה אבל אני יודע שהיא עושה זאת מתוך מצוקה. ואביה? כל הזמן גוער בה ואומר לה להפסיק לשגע אותם. בשלב מסויים ממש צעק עליה.

התרגזתי. קמתי וניגשתי לשולחנם. התעלמתי מהילדים ופניתי לאדם היחיד הבוגר בשולחן- הילדה. מגיע לך אבא טוב יותר. הושטתי לה יד- היא נטלה אותה, ונמלטנו מהמסעדה לקול צרחות הוריה.

החלק האחרון הוא היחיד שלא קרה באמת אך בראשי הוא הרגיש מציאותי. זו הפעם היחידה בחיי שהתחשק לי להיות אבא.