אתמול חויתי לילה מטלטל.
זה התחיל במסיבת ההפתעה שעשינו לאפרוחית מסטולית המתוקה. היה מקסים לראות אותה מתרגשת מההפתעה. פאק את כל כך חמודה שאני במקומך הייתי משכיר אותך כדובי חיבוקי.
למסיבה הגעתי עם מ' לאחר תקופה שלא ראיתיה. כבר מהשלב בו היא עודדה אותי לשתות יותר מידי היה ברור שהיא זוממת משהו.
בדרך חזרה היא הציעה לקחת סרט לראות לפני השינה. לקחנו סרט צרפתי אלמוני בשם "נראה אותך אוהב" (שגם הוא היה חלק מהמזימה מסתבר).
גיבורי הסרט הם ילד וילדה קטנים שמוצאים להם משחק - I dare you - ומטילים האחד על השני משימות מטורפות, שעם הזמן וההתבגרות המשותפת שלהם הופכים להיות סאדו מזוכיסטיות הרבה מעבר לרמה הפיזית. הסרט מלווה את הגדילה שלהם, וכמה שהם אוהבים ומטורפים האחד על השניה, הם לא מסוגלים להפסיק את המשחק ולממש את האהבה.
יותר מידי נקודות נגעו לי בעצבים חשופים. ובסוף הסרט, ברגע שהופיעו הכתוביות, קרה משהו מוזר.
מאז גיל 12 לא איבדתי שליטה ככה במשך שעה שלמה. פשוט לא יכלתי להפסיק. כמו ילד קטן.
אינני בוכה אף פעם,
גיבור אני, לא בכיין
אך למה זה אמא, למה
בוכות הדמעות בעצמן
לפני 15 שנים. יום שלישי, 10 באוגוסט 2010 בשעה 19:25