העולם שלנו, אתה, את ואני, הם סה"כ מופע זיקוקים אלקטרומגנטי בנוירוני המוח שלנו.
מצחיק שכדי להבין את זה ואת המשמעות של זה על האושר שלי והשליטה בחיים שלי- היו צריכים לנתץ אותי.
עכשיו כשדברים ברורים יותר, גם לי ברור יותר מי אני ולכן הניק הקודם לא יכל להישאר, הוא מייצג רק חלק ממני.
וחוץ מזה שזה שווה. אני היחיד בכלוב שלגיטימי לו להגיד "שיואו אני מטא!". דונט טריי את הום. פליז.
בעולם שבו סטיבן הוקינג מת ואנשים ממשיכים הלאה בלי להבין את האובדן, ממשיכים לבזבז את זמנם על רצונות שאחרים מוליכים אותם להם, לריב לחבר הדמיוני של מי יש יותר גדול, מחפשים את גורלם באסטרולוגיה ומיסטיקה מכיוון שמפחיד אותם לבנות את גורלם בעצמם, כלואים במערכת סבוכה של רגשות ובלי ידע על העולם הסובב אותם- מה שנשאר הוא לחפש את אלו שרוצים להשתחרר גם.
אחד הדברים ששיחררו אותי מהכבלים היה אובדן משמעותי ביכולת לחוש רגש, מה שהביא אותי להכיר מקרוב את הלוגיקה הבריאה שהסתיר מאחוריו כל השנים. אבל היא גורמת לרגש להרים את הראש מידי פעם, חבול ומוכה אך עודנו שם, לפעמים. כמו למשל כשאני מאזין לשיר שבחרה להקדיש לי. 17 האזנות, עדיין נלחם בדמעות בכל האזנה. תודה לך אהובה שלי. דעי שאני חושב את אותו הדבר עליך.
https://www.youtube.com/watch?v=dwOj2ftbI_M
